היא ישבה על ספסל בודד בצהריים
מול ואדי
ובנוף סלעים אפורים וגיריים
והאדמה בצבע לבן שורפת את העור שהזיע
ונגרו להם אגלים אגלים של עבודת אדמה
חשבה שהמקום יביא לפתרון
אך הוא רק חדד את החום
והשמש היוקדת
רק שרפה את הדשא שניסתה להוריק.
ישבה על ספסל בודד בערב
אז חלפו על פניה כלבים נובחים
חתולים השמיעו יללות של תיגר ויחום
הביטה וראתה שמחלונות בוהקים דלקו שנדלרים של אומנים שונים
והצליחה לראות תמונה מקורית של צייר ידוע
ואז
מתוך הואדי עלו קולות של יריות שמחה
בטח חתונה של בדואים מהסביבה חשבה
רצה לכיוון היריות וראתה
סוס לבן אבירי ועליו כלה לבנה שערפל דק כיסה את פניה
היא היתה כמו פיה מרוחה בערפל ועטופה בגלימה לבנה
שערה התבדר ברוח ונצנץ כמו כוכבים בתוך ערפל
והאנשים
ישבו אז על ספסלים לבנים לוגמים קפה חזק מקנקן עשוי מתכת
ושמחים, הם היו שמחים כל כך,
רקדו דבקה
תמרות עשן עלו מנרגילות
מבעבעות במים
ואז קמה מהספסל שפשפה עיניה
עלתה במורד המדרגות לביתה
הביטה שוב על הספסל
והוא נמוג כמו לא היה מעולם
כמו אדמה לבנה מכוסה ערפל
כמו אדמה לבנה של קיץ חולף
ערימת עלים בגוונים של חום צהבהב נערמה ליד הדלת
הזכירה לה
שמתקרב לו הסתיו.
28.10.05 |