זה היה לילה כמעט חלומי, הרגשתי כאילו הכול קרה כל כך מהר, כל
כך מושלם...
היה זה עוד יום עבודה מפרך, במהלך ארוחת צהרים דשנה סיפר אחד
משותפיי על בתו של עורך דינו אשר הגיעה העירה, והוא צריך למסור
לה טלפון נייד על מנת שתוכל להיות בקשר ישיר איתו במידה ויהיה
צורך בכך.
למרות תיאוריו מעוררי ההשראה לגבי מראה החיצוני אשר עורר את
סקרנותי, יכלותי לחוש בקולו כי אין הוא מעוניין בכך שאני אפגוש
בה, על מנת להגן עליה, כפי שהבטיח לאביה.
באותו לילה הטלפון הנייד הגיע אל ביתי ויצרתי עמה קשר דרך
הטלפון הזמני שלה, עוד במילותיה הראשונה בשיחה חשתי משהו מיוחד
בקולה, היה לה קול עדין בעל מבטא משגע. בעת שניסתה לדבר בשפה
שלא הייתה שפתה הטבעית, השיחה התנהלה באופן חלק, ונראה היה
כאילו סקרנותה לגביי הייתה כסקרנותי לגביה.
החלטתי לעשות מעשה וקבעתי איתה עוד לאותו לילה, לקחת אותה
לארוחת ערב ובעת ובאותו הזמן לתת לה את הטלפון הנייד שלה, בו
השתמשתי כתירוץ על מנת לפגוש אותה.
בעודי מתכונן לצאת לדרך הודעתי על שקרה לשותפי אשר הפתיע אותי
באישור, ואף נתן לי מזומנים על מנת שלא אצטרך להשתמש בכרטיס
האשראי שלי. לקחתי את מפתחות הבית ויצאתי אל עבר תחנת האוטובוס
כדי להגיע אל ביתה.
במהלך כל אותה נסיעה ניסיתי לתאר לעצמי כיצד היא נראית, נראה
היה שכל נוסעי האוטובוס, מעטים אשר היו, ידעו על תוכניותיי
לאותו לילה, כאילו משהו בי גילה זאת לאנשים אשר ישבו סביבי.
כאשר הגעתי אל הבניין שלה קבוצת נערות עמדה בפתח הכניסה לבניין
ואפשרה לי להישאר ולחכות לה שם עם דלת הבניין פתוחה.
מהפתח יכולתי לראות מסדרון ארוך ורחב ידיים אשר הסתיים בפתח
המעליות, יכולתי לראות שהמעלית התחילה לרדת מהקומה הרביעית אל
עבר קומת הקרקע ולבי התחיל לפעום בקצב הולך ומתגבר, לאחר כל
ששמעתי עליה ולאחר שהקשבתי לקולה העדין בטלפון, חשבתי לעצמי
''הנה אני סוף סוף אפגוש את אותה אחת, אשת המיסתורין''.
המעלית הגיעה לקומת הקרקע ופתאום נראה כאילו הכול האט את הקצב
והתנהל בהילוך איטי.
דלתות המעלית נפתחו ודמותה התחילה להתגלות לעיניי, היא באה
לקראתי במסדרון ויכולתי להבחין בשיערה המתולתל בצבע חום בהיר,
מקפץ לו בעת שהיא הולכת לעברי, היא התקרבה ושאלה אותי האם אני
אכן אני, לאחר שהנעתי את ראשי לאישור היא העיפה בי מבט וחייכה,
האות לו חיכיתי הגיע, לקחתי את עצמי בידיים והחלטתי לדבר אליה
כאילו היא מישהי רגילה, ידידה מרובת שנים, על מנת שלא תחוש
כאילו אני לוחץ עליה להיות עמי כבר בשלב מוקדם של הלילה.
לאחר דיון קצר על האוכל אותו אנו רוצים לחלוק הצעתי ללכת ברגל
אל עבר המסעדה במקום לקחת מונית, כך היא תוכל להרגיש טוב יותר
את הלילה בעיר ולהנות מהלילה היפה בעל הירח הגדול בשמים מלאי
הכוכבים, נראה היה שהטבע עשה את כל שביכולתו כדי להפוך את
הלילה ללילה מושלם.
יופיה לאור זרקורי הרחוב הדהים אותי בעודנו פוסעים אל עבר
המסעדה, התרשמותה מאותם בניינים ישנים אשר אהובים עליי משכה את
תשומת לבי, ונראה היה שטעמנו בארכיטקטורה דומה באופן מפתיע אך
משמח מבחינתי.
כאשר הגענו למסעדה התנהגתי כג'נטלמן מושלם, החל מפתיחת הדלת
לכבודה ועד הזמנת המנה בשבילה מכיוון שמעולם לא טעמה אוכל מסוג
זה.
לאחר ששבענו לאיטנו במסעדה, שילמתי את החשבון ויצאנו אל עבר
פינת הרחוב על מנת לקחת מונית חזרה אל ביתה, מיותר יהיה לציין
שהשיחה במהלך הארוחה הפליאה אותי והיא הראתה והוכיחה שהיא לא
רק מושכת מבחינה חיצונית אלא גם מעניינית ואף חכמה בהתאם.
הדרך במונית הייתה קצרה, כאשר הגענו אל מול הבניין ירדתי ראשון
מהמונית ופתחתי את דלתה על מנת שתוכל לרדת, ליוויתי אותה אל
פתח ביתה ואז היא זו שהחליטה לתפוס את היוזמה בידיה.
מאחר ולא רציתי להיות שקוף במשיכתי אליה במהלך הלילה ולעשות את
הצעד הראשון, היא זו שעשתה אותו.
היא נשענה לעברי על מנת לנשק לי לשלום אך במקום נשיקה על הלחי
נעזרה בידה על מנת לסובב את ראשי ובעדינות נשקה על שפתיי.
נראה היה שבאותו רגע הזמן קפא ונשאר כך לנצח, אך בדיוק באותו
רגע היא פתחה את עיניה, חייכה לעברי ונעלמה אל עבר המסדרון
החשוך.
וכך כפי שהתחילה היציאה עמה היא הסתיימה, בנשיקה מוקסמת תחת
זרקור הרחוב, בדרכי חזרה הביתה במונית נראה היה שהכוכבים האירו
את דרכנו ונכבו כאשר עצמתי את עיניי על מנת לחלום עליה ולהתחיל
לספור את השניות עד למחרת, ולו רק על מנת לשמוע שוב את קולה.