יום עובר, והערב בא לו לאיטו
תוחמת את שפתיי ונועלת עקביי
לא שוכחת ומזכירה לעצמי אותך.
תאמר לי למה, הסבר לי איך, מתי, או אולי...

מה נושמים כשהולכים?
ואיך בדיוק חיים אחרי שמתים?
זרוק לי קצה, ואטפס על קיר
הבא לי מלאך, ואסע לקהיר
תאמר לי מה בדיוק נושמים... לפני שמתים

עוז כנפיי צועק עלייך
ואתה נותן לי גב מחוק
ידיי מושטות  כלפייך
ואין עוד שום סיכוי, לעוד זיכרון שחוק... שחוק
ידיי עוד נוגעות בך, אבל אתה כבר זיכרון שחוק.. מחוק

צלילי רחוב מזכירים לי נשכחות
ואני מצידי, עמי, איתי, נושאת ברכות, רכות.
אז מה נושמים כשהולכים, כשנאבדים...
ואיך, איך חיים אחרי.. שמתים.
מה נושמים? ועל מה חושבים?
ואין חיים... אחרי שמתים.