שפתיים ארגמניות. לנשיקות יש צליל של גלים,
שמתחככים אחד לשני בכתף
כמונו
בקימורים חתוליים.
הידיים מכירות בי, בכולי. מגרדות את הגלדים בעדינות ונושקות
לדם שמתחדש.
השיער - נחשים רכים,
נופל על פניי בעיקשות.
אם אסיט אותו באצבעות נמסות
הרגליים יזנקו מעלה ואני ארגיש איך אני מתארכת, צומחת,
בתוך כפות הידיים החמות.

אני מחכה לרגע
שבו ארגיע כל פסיעה
כל נשימה חדה.
הידיעה שאני קיימת ויודעת לפעום.
וכשננשום יחד
אני אדע ללכת לפי התווים שלך
ויהיה לנו מקצב.

אני מדברת בזמן עתיד ובהווה
כאילו הסומק כבר הבעיר לי את הלחיים והאף
והאוויר שלנו כבר מתוח מעלינו כמו חופה.

הפחד הגדול -
בעצם
אין לי אף תשוקה
רק "לחלום, לרקום, לפרום"
לבד.