אתה חוזר מעבודה בלילה - אל תשאל אותי;
אל תשאל אותי את מה שכבר ברור, שלא תעז לשאול!
לא מעניין אותי מה עשית, לא מעניין אותי עם מי היית,
אז אל תשאל, פשוט אל תשאל.

אני לא עונה על שאלות בנאליות, אני לא אענה מה המרגש אצלי,
אין לי שום כוח או זמן למחשבות...
הכול גולש בחיים שלי, עובר לי ברשרוש ליד האוזן.
לא רואה - עיוורת.
אז אל תשאל אותי, שלא תעז לשאול מה עובר לי בראש כרגע;
זה לא באמת חשוב, זה לא קשור אליך.

אני עוברת לי ממקום למקום,
                       מבחור לבחורה,
                                      ממיטה לגגון,
                                                  מחפשת...
ולא ממש רוצה למצוא.

אז תרגיש אותי, תפסיק לדבר.
תן את הסם... תכנס אליי! תכנס אליי יותר חזק!
תכנס לאבדון שלי, לווגינה, תכנס עמוק!
עוד יותר עמוק! יותר חזק!
תרביץ! תכה! תכאיב לי!
אני רוצה שיכאב, שכל כך יכאב שיתפרץ הכול בדם,
שיתפוצץ גופי אדרנלין!

בשביל השקט... רק השקט. (כמו עובר פצוע של טרף)
אני אשב לי מדממת.
אדליק (אולי) סיגריה.
יופנה אליי אור מנורת הלילה. (כמו בחדר חקירות).
ואז תשאל אותי מה שתרצה.
תוכל גם להעז לשאול אותי שאלות בנאליות. (הפנים יהיו מספיק
קשוחות).
אני כולי פסלון יפה של קרח (מהסוג שלא נמס ממגע חם של בן
אנוש).

ולמקרה שעוד לא הבנת, אם לא למזוכיזם באת -
בבוקר שכח ממני.
גם ככה אני לא באמת פה.