אולי מחסור במילה טובה,
אולי זו כל הבעייה.
עוד יום אחד של ריקנות,
שקר שלך,
שקר שלי,
על אושר.
שמעתי את כל הסיפורים שלך.
שמעתי את ההרפתקאות.
שמעתי את הזכרונות.
שמעתי על הרגעים המתוקים שאת אוהבת לחלוק,
כל מה ששייך למקום אחר וזמן אחר.
ואת בשלך,
יודעת לדבר ולא לחיות,
חושבת שהעולם ימשיך להקשיב.
לחיות בלי לנשום,
לנשום ולהרגיש חנק,
למות בלי לחיות,
וכולנו מתים מתישהו.
לשקר לי,
לאהוב אותי,
לשבור אותי,
ולאסוף את מה שנשאר,
ככה אני מכיר אותך.
אני האהבה,
אני השנאה,
אני הזעם,
כל מה שאת מוציאה ממני.
אף אחד לא אוהב אותך,
אף אחד לא נשאר,
כולם עזבו אותך,
ונהנים.
לשמוע אותך אומרת
כמה אני מדהים,
כל מה שמיוחד בי,
כל מה שיש רק למעט,
אבל זה לא בשבילך.
ואת חוזרת לידיים אחרות,
שמלכלכות אותך בדם,
כל זה גורם לי לחשוב קצת.
אני נשאר כאן,
הבטון אוהב אותי,
ואני אותו,
הוא לא נותן לי לשקוע.
נרדמתי שוב מול הטלוויזיה,
רק העיניים עדיין פקוחות,
כשחיכיתי לסימן ממך,
וזה גורם לי לחשוב קצת,
אם אף אחד לא אוהב אותך,
אף אחד לא נשאר,
כולם עזבו אותך,
ונהנים,
כמוך.
מצאתי דרך
להביא אותך אליי.
מצאתי דרך
לגרום לך להישאר.
מצאתי דרך
להשאיר את הרגע הזה
שיימשך רק עוד קצת,
שאני אדע
שזה לא סתם עוד יום של ריקנות,
כי עכשיו את פה,
ואני לא קורא הודעות כדי להיזכר בקול,
אלא אני סופר לך ריסים וחיוכים שקטים.
אני זוכר שאמרת לי שברגעים שאת מסתכלת
ורואה אותי יושב כאן,
מול המחשב,
את מרגישה מאוכזבת.
יודעת כמוני שאני מבזבז את הזמן שלי,
ואני לא תמיד יודע על מה בדיוק.
ועכשיו, יש רגעים, כשאני מוצא את עצמי בוהה במסך,
מוצא את עצמי מתרץ תירוצים עלובים של עייפות משיגרה,
דוחה כל דבר שאפתני לעוד יום אחר.
ועכשיו, כשהתירוצים נגמרים ואין לי עוד מה לומר,
אני יודע שצדקת.
ואם הזיכרון היה עובד כמו שצריך,
הייתי שוכח אותך,
אבל לא את השאר.
הערה: חלק מן התוכן מבוסס על שירים של GreenDay וקצת על
R.E.M, בנוסף לטקסטים ישנים שאני כתבתי. אז מגיע גם לנ"ל קרדיט
על ההרגשה שקיבלתם בעת קריאת הקובץ הזה. |