לבחור בכתיבה

לבחור בכתיבה
על פני השינאה לאהבה



ולשנוא את השפה שאינה
מבדילה בין הצייד והניצוד
בין התוקף לקורבן
בין אישיות מכשילת עצמה=אני
לאישיות הסדיסטית, שהייתה לי הסכין


ובבוקר היום ההוא פתח הגוף ואמר:
אני מבקש את נפשי להורגני

יצר המוות עלול לשמש כנגדי
ויעשה בו שימוש  כנגדי
אם לא היה  פוסק בית המשפט
כי לא ישמשו יומני הנאנסת
עדות כנגדה

אני מדירה את נכסי זה ממני
בחוזה היחיד שהחלש בתוכי
יכול לקיים כנגד החזק שאני:


קשרו את הילדה בעלת שערות הזהב באחו- ארסי
כי היא מכשפה הורגת ילדיה בתוכה בחרה ביצירע
ליצור את החיים שבה, נתנה לחיים ליצור אותה
והיא עצמה נצרבה  לאדשת המצלמה:

ייפתחו דלתות הכאב הנועלות את הגוף מפני הנפש
זאת ההגנה המוצלחת שהופכת לחרב  המתהפכת

בין המשוגע לבין הבוחר להשתגע
(להשתגע = לאבד את הראייה הצלולה
בעולם שאינו מבדיל בין שינאה לאהבה)


ליפיכוס
ליפיכוס
קשור אותי יא זבל

יפה כוחן של המילים החיצוניות
להישאב לקונכיית השמיעה  כמו הלמות
לב בגאות ובשפל ולהתנגן כמו תקליט שרוט
בשעות שאינן יום ואינן לילה:

זה נקרא
הזיית שמיעה אודיטורית
פלאשבק של זיכרון שמיעתי

אחי בקרון הנוסע להכחדה  עצמית
בעולם של היעלם דבר, מפליג לאי-אימון
שלח לי מכתב וירטואלי,
כיסה אותי בשמיכה פרגמטית
כך עוצרים את   התער של אוקהם
מכה בפעם השתיים עשרה, ההסבר הפשוט
הנכון מכולם
נותרתי עירום וערייה:

אחזי בידך את קוביית הקרח כמו שבוי מלחמה וויאטנמי
שהקור יפריד בין הזמנים
ותספרי אחת לאחת
כל הפעמים שנכשלת בלמות כי שונא תבניות
הוא המוח האנושי,  שונא תבניות הוא המוח האנושי
בנסותו לארוג את  קרעי הזיכרון, שונא תבניות ואוהב
את יצר הקיום
, על כן היה מתעתע בזיכרון וגוזר עלייך את הדיכאון של חיית
הבית:

fight or flight
no feadback
self defence alarm
panick attack
failed instincts in self defence
depression= anger turned inwards


שישיפוש
שישיפוש הירח שאל עלייך
הוא שאל עדיין את חייה בשקר שישיפוש
ושונאת את האהבה  שישיפוש
את עדיין שונאת שישיפוש
הילדים  עדיין רצים אחרייך כמו שרץ יונתן?

כבי את האורות ורדי מעל במת ההיסטוריה. השיר כמוהו כחיים.
יוסיף ויתנגן אחרייך.
ישגבו רחובות פלורנטין  
מחלאת החופים
מסימוא הרובים.
אנחנו הרוב ולכן אנחנו צודקים.
פרים ורבים.
צורכים וצורחים.
אלוהים ישמור אותי
מזעמם של בעלי בתים.

משלימה עם נביחות הכלבים,
עם שתן חתולים, עם מכות מברזלים
עם קללות וגזירות גירושים.
מתנתקת  מהשטחים, מתחברת לעצמי.
תמונות של

בתים
ירויים ונטושים.
כבולים.
הרוסים מבפנים.
כל ימייך את מהלכת כסהרורית בחיי אחרים.געגועים.
וגעגועים למה שלא היה. לחיים הטובים והפשוטים.

העפרוני הקטן שאף אחד לא אהב אותו
כל החיים שלו היו רצים אחריו וצוחקים,
עץ האלון
האדמה
החיטה
לעזור לו?
הרעיון הזה היה מגוחך מעיקרו.

מרכזיות האדם.
הזהו אדם?
אחדות התודעה.
מוחלטות האמת?

אני אני.
אני עצמי.
עצמי  
אני   ולא יותר?

ונשארתי רק אני לספר. לשרוד את ההישרדות.
ונותרתי אני לבדי  .     לחיות כדי לספר.