אתה יכול לשתוק, עובר על ידי כאילו אני עוד "אחת מההמון". אבל
העיניים שלך לא סרות מאלו שלי. גם אחרי שאני ממשיכה הלאה, אני
מרגישה את העיניים שלך נעוצות לי בגב. כמו שני סכינים.
אתה יכול להמשיך כאילו לא שמעת את הצחוק שלי, להתעסק בהפרעות
חיצוניות. גם אני אמשיך כאילו לא סובבת פתאום את הראש שלך.
אתה יכול לעצום את העיניים מאחורי משקפי השמש הכהות שלך ואז
סופסוף לחבק אותי חזק. ואני רק אראה אותך מרחוק ואחייך לעצמי.
אתה יכול להריח אותה ולרגע לדמיין שזו אני. רק לרגע.
אתה גם יכול ללמוד להיות גבר.
לא נראה לך שהגיע הזמן? |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.