הניצוץ האחד, הפיסגה הנושקת,
הים שעושה אותי מחייכת,
התשוקה הגדולה, הדימעה אשר מחית,
הפחד מהמוות ומהחיים שלא גילית,
הגעגועים הפשוטים, כפות הידיים,
הכעס שנצבר מתחת לציפורניים,
הצחוק שמהדהד עוד בין הרי יהודה,
חוק החיים: תמותה וילודה,
הרעב והצמא שנוסעים מרחקים,
הסליחה המחכה לרגע המתאים,
הציור העיוור של הטבע הגדול,
הזמן הנושר בשעון החול,
העץ הירוק בגן הנעול,
היונה שסיפרה שנגמר המבול -

לא מוצאים מנוחה בסבך המילים,
הם הרבה יותר אמיתיים.