כבר המון זמן חושבת עלייך,
בתחושה מרה שזה הסוף...
איני יודעת איך אוכל בלעדייך
איך אתן לזיכרון לחלוף...

תמיד אומרים כי שנייה לפני המוות,
רואים את החיים חולפים.
מינקות ועד זיקנה.
אך כשראיתיך לאחרונה,
נראה כאילו הזמן עמד מלכת...
ואותה שנייה ארוכות נמשכת...

לראות מהצד את חייך
חולפים אט על פנייך
כמה עונות תקופות ושנים
עברת בחוזקה ונחישות

וכשאני כאן יושבת ובוכה
על דברים פעוטים
כמה קשה לי להעביר
יום כזה או אחר...

כועסת אני על עצמי
בקטנותי אל מול גדולתך...

                אוהבת אותך מאד ולעולם לא
                אשכח אותך ואת שהענקת לי...