לבני האדם, מנק' מבטם

א. בלכתנו, מאופל לאופל,
אין רואים המקור והסוף.
ודרכנו נמשכת, בלי דופי,
בעולם שאין בו טוב.
הנוכל להפסיק אי פעם,
לפחד מחיי האדם?
הנוכל לראות עוד פעם,
מהי האמת כשנשפך דם?

ב.קלילים, ולא אחראים כנוצה,
נחפש עוד ועוד, או שלא,
ואולי את הסיבה נמצא.
אך סיבה זו, כסיבת העולם כולו,
מתקיימת אך ורק בשבילו,
אך ורק בשבילו.

ג.לעולם, לעולם לא נוכל לדעת
את אשר מתחבא לו אי שם.
לעולם, לעולם לא נוכל לגעת,
במה שנמצא מעבר לערפל העולם.

צעקתי

ד. זיכרונות אבודים,
לא מאח, לא מרע,
ילדים בודדים נודדים.
לא נוכל עוד לראות היקום הכורע,
לא נוכל עוד לראות את אשר נחפש.

ה. ילדי, ילדי היקרים!
אייכם?
החיים אתם עוד שם?
ואתם, יקירי, חברים,
מסתובבים עודכם בעולם?
וכל עולמי,
וכל משפחתי,
וכל חיי,
וכל חברי,
וביתי,
חרבו, עברו מין העולם.

ו. אתה איתי.
אתה איתי,
אתה.
היחיד שנשארת.
היקר ביותר.
אל תעזבני כאן,
בעולם זה, בו אצעק ביאוש ובפחד,
דם! דם! דם!
אל תשאירני לבד,
בעולם המוות שבנה האדם.

לאלוהים

ז. אולי אשליה היא.
אולי אי שפיות.
עומדת, בוהה לי,
בין שפל לגאות.
מדוע גרמתם לסבל,
לסבל כה רב?
ואנו, האיזון, התבונה, והשכל,
עברנו מן העולם.

ח.ובכן, אנו התקשנו אז,
לאזן שלוש כפות המאזניים.
שכן כמוצק, נוזל וגז,
היינו האיזון בין השניים.
ואז, אתם באתם.
ולא כאחים אוהבים.
על גלי החזון שטתם,
ולנו הייתם אורבים.

ט.הביטו, הביטו בזה העולם,
הבנוי על שרידי עולמנו.
אכן אין דבר שמושלם,
כפי שלא היה שמנו.
ועתה הביטו אתם,
כאן בזה המקום.
העולם אשר בניתם?
לא קרו, לא רחוק, לא חלום.

...

י.

יא.

יב.

יג.

יד.

טו.

טז.מהי תשובת החיים בעולם?