עמנו אל / מותו של צליל |
ופרפר התחמם לו בשמש של סתיו
וחלום שחלמתי, בטרם ידעתי
שם מכחול בידי והפך עשוי כתב
ואני אך שמחתי במה שמצאתי
כי נלהבתי סדר המילים כפרחים
וחיבבתי ימים בהירים כשמיים
ואהבתי את מעוף הפרפר בין שיחים
אך הבוקר הועם כדיסה מקוררת
שירתי ושפתי נהיו לי זרות.
אותיות שחורות.
מילים קשות נוקשות מחוספסות
כחלוקי האבן מתנגשות.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|