שופט: מי המאשים? שמעתי שיש אלוהים
       (לסנגור) אתה הממציא?
הסנגור: אני המלאך גברי בנאי
השופט: הגנה נאה
הסנגור: תודה, כבודו.
שופט: (לקטגור) אתה הממציא?
הקטגור: אני מאשים
השופט: לא שאלתי לשמך אמיל זולה. אפשר לפתוח בדיון?
          הראה לנו בדיוק היכן מצאו את אלוהים בפעם הראשונה
הקטגור: במחשבה, כבוד השופט
השופט: איזה מקום הוא זה?  התוכל להצביע על המקום עצמו ולא
         את השתקפותו?
הקטגור: אקרא למוות, כבודו
השופט: רשות הדיבור למוות
(המוות נושא ראשו)
השופט: בית המשפט נתלהב מבגדיך השחורים. ולעצם העניין  
          אתה המצאת את האלוהים?
המוות: פתח באדם. וירשם בפרוטוקול, כה כתב ציון
        "והאדם ברא את האלוהים בצהרי יום, בצר לו.  
         מחשבה נתגנבה לראשו של האדם, מחשבה
         דביקה אודות מוות.  והאדם לא רצה למות ולכן
         המציא את החיים שלאחר המוות, וכדי להאמין
         בחיים שלאחר המוות היה לו צורך לאדם -
         באלוהים. והאדם המציא אותו. וגם את
         המחשב והמקלדת הוא המציא, וישב וכתב  
         שיר ובסופו משפט: ואנחנו רק עליך סומכים."  (2)
השופט: האדם לא רוצה למות?
המוות: האדם פוחד למות, מחקרים שונים מוכיחים כי
         הוא לא אוהב לפרכס, או להזיע עם עיניים
         מתערפלות, ובעיקר להיות בעל צבע פנים
         אפור ולהתפורר.
השופט: כלומר עכשיו הוא חי?
המוות:  חי, אם אפשר לקרוא לזה חיים, בציפיה ארוכה
         למוות, כבודו.
הסנגור: זה לא נדבק, כבודו. זה לא נדבק, כבודו,
          זה לא נדבק, כבודו
(הסנגור מנענע גופו בתנועות של תפילה)
השופט: מה לא נדבק?
(מסמן למוות לשבת)
הסנגור: המחשבה לא נדבקת, כבודו. ציון תמהתי לא
          נדבקת, המחשבה לא נדבקת, כבודו.
(הקטגור נעמד על רגליו)
הקטגור: זה בגלל החומר. חומר יכול להרוג .
(גלימת המוות נושאת את המוות מעלה ואפוד נפץ מתגלה)
המוות: אני מוכן
(הסנגור מתחבא מתחת לשולחן, הקטגור מרים ידיו עינייו ננעצות
במוות, השופט מזנק מכסאו)
השופט: בית המשפט מכריז על הפסקה.
(השופט ממהר לצאת מהחדר)
הכובען: בית המשפט! תחשבו הפסקת תה!



(1) נכתב כתגובה ל"קו רעיוני" של ציון
(2)
http://www.blabla4u.com/sites/blabla4u/ShowMessage-eng.asp?ID=2908356&Page=1