New Stage - Go To Main Page

תומר עודי
/
הרהורים לשחרור

רבות תהיתי מה אעשה כשאשתחרר
אסע לאוסטרליה להודו ולחומר כלשהו אתמכר.
הרי מה יש לי פה אחרי 4.5 שנים בצבא,
תור ארוך בלשכת עבודה.
מה גם שאצטרך ללכת למשרד הפנים ומשרד הרישוי,
כי תמונותיי כבר נראות כמו אחד שזקוק לפיצוי.
ארץ אוכלת יושביה ומשום מה היא אף פעם לא שבעה,
אדם לאדם זאב ודור שקיבל כבר את הכל על מגש של כסף.

הרי מה יש לי פה
יש לי הכל: אנשים שעוזרים לי בכל מצב ושכול.
איפה אמצא עוד מקום שבו כולם מלוכדים, כולם למען אותה מטרה
שכן רק בארצנו הקטנה "עינו תמיד פקוחה".
להזכירכם יוםטוב פעם בשנה, גם אם השנה המאזן מופחת,
ותוכניות טלוויזיה כמה ירודות שיהיו מתחרות ביניהם מי יעזור
יותר לזולת.
וכל החגים, איפה אפשר לחגוג אותם בלי חשש מפוגרום
כיף לי ללכת למרכז העיר ביום כיפור ולכל השכבה להגיד שלום.
אפשר לדבר עוד הרבה אך אתן לכם להוסיף עוד שורה
כי בסופו של דבר אין לנו עוד מדינה.



היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
בבמה מאז 3/1/06 14:01
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
תומר עודי

© 1998-2024 זכויות שמורות לבמה חדשה