ג'ון
הטלוויזיה שוב פתוחה על ערוץ שמונה. עוד סרט טבע. אני מבקשת
מאבא לכבות אותה, והוא אומר שהוא רוצה לראות. אבא כבר זקן,
כלומר, במנטליות, והוא לא זוכר שהוא שנא פעם סרטי טבע, בעיקר
כאלו שעוקבים אחרי תהליכי הזדווגות של בעלי חיים. כשהיינו
קטנים הוא אף פעם לא היה מרשה לנו לראות. ולא היינו קטנים כל
כך מזמן, פשוט, היום מזדקנים ממש מהר. דמנציה בגיל 60 וקצת זה
לא כל כך נדיר.
אני נולדתי בשנה שהוא מת. ג'ון. ממש קרוב לתאריך.
זה היה בשמיני בדצמבר, ואני נולדתי בעשירי, ואם הייתי יוצאת בן
אז היו קוראים לי יונתן, אבל זה לא יצא ככה. כשרותם נולד זה
כבר לא היה מתאים.
אני חושבת שהוא היה החיפושית האהובה על אמא. אני תמיד העדפתי
את רינגו.

רינגו
אבא נכנע, ואני מכבה. "אתה רוצה שאני אשים תקליט?" הבית עוד לא
שודרג לעידן החדש, אולי חוץ מהטלויזיה. הפטיפון עוד עומד על
השידה בסלון, אבא לא משתמש בו, הוא לא ממש זוכר איפה התקליטים,
או שסתם אין לו כוח. כשאני באה אני שמה תקליט של הביטלס, ואז
הוא נזכר באמא. הוא אף פעם לא הבין למה שתינו אהבנו אותם כל
כך.
אני כבר לא באה כל כך הרבה, ולנמרוד יש ילד ורותם בצבא, וגם
כשהוא חוזר לחמשוש הוא אף פעם לא שם לאבא ביטלס. הוא עכשיו
בקטע של היפ הופ.
אנשים אומרים שרינגו היה מתופף גרוע, שלא היה לו חוש קצב. אף
פעם אין לי כח להתווכח איתם, אבל יש משהו באיך שהוא היה יושב
שם, נינוח, ליד התופים. תמיד הערכתי אותו. כלומר, אף פעם לא
ראיתי אותו באמת, לא נולדתי בזמן הנכון, אבל יש לי אוסף סרטי
דיוידי שמונחים אצלי בבית.

ג'ורג'
אני שמה אבבי רואד, ומתחילה מ-here comes the sun. אמא חיבבה
את השיר הזה במיוחד. אבא אומר שמישהו בא, ואני לא שומעת אף
אחד, אבל אחרי דקה באמת רותם נכנס, במדים, שומע דיסקמן בפול
ווליום. ה'בומים' של המוזיקה שלו מתערבבים בגיטרה של השיר,
ואני לא יכולה לסבול את זה, אבל לא נראה לי שאבא שם לב.
"היי אבא, מה נשמע? אה, ליאת, מה את עושה פה? אין לך עבודה
היום?" רותם משאיר את הדיסקמן פתוח, והרעש הבוקע מהאזניות
מאיים לבלוע את קול הגיטרה של האריסון "לא, המסעדה בשיפוצים"
רותם מתעלם ממני ומכבה את המוזיקה שלו, ובינתיים השיר מתחלף.
ג'ורג' ואמא מתו שניהם ב-2001. ג'ורג' מת מסרטן, ואמא בתאונת
דרכים. נמרוד היה באנגליה עם לימור, ולא הספיק לעלות על טיסה.
הוא פספס את הלוויה. ראיתי את הבן של ג'ורג' בטלויזיה. שנה
אחרי שהוא מת הרימו בשבילו קונצרט, והבחור נראה בדיוק כמו אבא
שלו. מאז שאמא מתה, אנשים אומרים כמה שאני דומה לה. זה מוזר
שלא אמרו את זה קודם.

פול
אבא נרדם על הספה, וחברה של רותם בדרך לכאן. אני מנסה להתקשר
לנמרוד, כי הוא לא דיבר עם אבא כבר מספיק זמן, אבל לימור עונה
לי ואומרת שזה לא מתאים עכשיו, כי לילד יש חום ונמרוד בעבודה.
אולי הם יקפצו בהזדמנות. אני מכסה את אבא, שלא יהיה לו קר. יש
לו ריח של סיגריות, הוא באמת צריך להפסיק לעשן. אנחנו עובדים
על זה. החברה של רותם דופקת בדלת, והוא מסתכל עליי. "נו, היא
חברה שלך, לך תפתח לה" רותם לא זז "את יותר קרובה" תינוק. אני
פותחת את הדלת, והיא נכנסת. היא כזו מפגרת ואני שונאת אותה.
היא מתעלמת ממני ומתיישבת ליד רותם. אבא ישן, אז אני יכולה
לשמוע את come together למרות שהוא שונא. היא מעקמת את פרצופה
"מה זה השיר הזה?" אני מגבירה, דווקא. "זה ביטלס" היא נאנחת
"זה אלה ששרים לאב איז אין דה אייר?" רותם מרוצה "אול יו ניד
איז לאב, מאמי" היא עושה פרצוף מטומטם, יותר מבדרך כלל "אה".
אומרים על פול שהוא היה המנהיג של הלהקה. אז מה, גם אומרים
עליו שהוא מת. אני עדיין מעדיפה את רינגו, ואמא עדיין אהבה את
ג'ון יותר. היא אמרה לי פעם שהלהקה התפרקה בגללו. משהו בקשר
לסכסוך על אמרגן, לא יודעת. אני דווקא חשבתי שזה היה בגלל
יוקו.

בריאן אפשטיין
רותם והמטומטמת הלכו לסרט. אבא עדיין מנמנם על הספה ונורא בא
לי לעלות לקבר של אמא. הוא לא רחוק, חמש דקות באוטו, רבע שעה
בהליכה. אבל אני לא יכולה לעזוב את אבא, אז אני נשארת, ממשיכה
להקשיב לתקליט מתנגן.
בריאן אפשטיין היה האמרגן של הביטלס. כשהוא מת הם הביאו את
ג'ורג' מרטין במקום. הוא היה בסדר, דווקא. אמא אמרה שזה היה
לטובה, שככה זה עם שינויים, לא משנה מה גורם להם.
אני לא ממש מסכימה עם האמירה הזו.