לירון קניאל / מולדת |
שבילים עזובים-ישנים
מתרפקים על עצי אזדרכת גבוהים
ושכחנו. עשבים גבוהים מכסים
את עינינו בתוגת אוושת פרצים
מרירה של שיר ארצישראלי נשכח ברוח
שליטפה את פנינו בימי סערה.
ארצי היקרה -
האומנם אנום בימים הטרופים מכל?
האומנם תכסי את פני בחול מדבריותיך היוקדים
בימות תוכחה מאיימים?
תני לי רק רוח ופת לחם
ואת זהב השמש הנגר תני
תני לי עץ ותכול שמיים
והבטיחי שעוד תהיי
רק
הבטיחי
שעוד
תהיי.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|