כשאמא מתה
בכו העננים בתוכי
ופניי לא כוסו בגשם דמעות.
אמא מתה באמצע הקיץ
לא היה גשם
היתה שמש קופחת על
ראשי העטוף במטפחת.

היום אימא הציצה אליי
משמיים
כשגשם אדיר ניתך על עיר
רעמים זעמו בקולות מלחמה
ברקים פתחו קרעים בשמים
חלון לאימא לראות את חיי.

שלחה לי חיבוק מתגלגל כרעם
או אותות של ברקים
לחשמל בי את אהבתה שאיננה,
שחור השמים נצוקו על עיר
זלגו דליים של דמעות
האדמה כוסתה בוץ
בשלוליות הטבעתי יגון

ופניי נשארו יבשות
אף לא דמעה אחת
(09/09/05)