שחר גיליס / לשיר |
האוויר עומד, קר.
מנסה להרחיק את כולם.
בחוץ נמצאת רק אני,
בלי מעיל,
בלי חולצה,
מול הקור ההולם,
בחזקה,
בליבי.
בפנים חושך,
אני לא רואה,
אין דבר המאיר את דרכי.
שרתי פעם,
כשהיית בא.
הפסקתי כשהלכת.
וכששרת פעם מליבי ללבך,
הדמעות פרצו,
לא התמודדו עם הכאב.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|