|
אני עומדת רחוק
נוגעת באופק
בקצה של שביל ארוך
מתבוננת
איך זורמים רגעים
מתפתלים
ונעלמים
כמיהה למגע
גורמת לעיניים שלי לזוז
בצורה מסויימת
מאיימת
מזכירה לי
שבין חיכוך זר
בגוף רענן
לשפתיים מתקתקות
(שגם עם אופק)
אני בעצם
לבד.
אבל זה לבד שונה...
(בין הרבה בחורות ומוזיקה די גרועה)
עכשיו זה לבד אופטימי
של שאיפה
(ונשיפה...)
והנה דמדומי יום שישי
הולכים ודועכים,
נכבים באכזריות ברוטלית,
אל תוך מאפרה...
|
|
|
למה לי לפחד מזה
שמאשר את
הסלוגנים? מה
הוא יעשה, יוסיף
לי כינויים
מגונים לחתימה?
נראה אותו גבר.
חרגול מכחיש
שואה ומסרב
להאמין שיש
מישהו שקורא את
מה שהוא כותב
ויכול להוסיף
דברים כמו חרגול
סגול ולא כל כך
גדול או משהו
פחות מתחרז אבל
יותר מעליב |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.