למילים של נירה ירון שזרקה לי כפפה באמרה כי שיר זה אי אפשר
להלחין.
אני אוהב אתגרים כאלו. אחרי הכל, מה כבר יש לי לעשות בחיים
מלבד ניהול עסקי, פיתוחים טכנולוגים פה ושם, קילוף מלפפונים,
יישור בננות, זריקת תפוזים על מפירי שבת קודש פעם בחודש בלי
גודש.
טוב נו, אז ל'חנתי וזה מה יצא יציאה קלה ללא משלשל).
אוי דסדמונה שלי אומללה,
עכשיו כבר מותר להתאבל.
אוי לך דסדמונה
שפשפי אדישות מעינייך.
שפשוף לא-תמיד מגדיל לעשות,
והגדלת לעשות שוויתרת.
אוי לך דסדמונה,
תבכי ותקיאי דמעות.
דמעות עמוסות בטיט מתנקז,
בדופן הנשימה שלך
אוי דסדמונה שלי אומללה,
עכשיו כבר מותר להתאבל.
את לא זקוקה לאוויר דסדמונה,
לשאוף את הרוח שלו.
תתקעי להבים בגופך,
שאגי דסדמונה.תוקיעי עבים דסדמונה,
על פרשת דרכך.
עצרי לדום כי ציוויתי לך,
להצדיע למת בדרכך.
אוי דסדמונה שלי אומללה,
עכשיו כבר מותר להתאבל.