"על ערוגות הגן, בנוף טלול וחם
פרחי אולי גדלו רעננים;
כטוב בגננים ידעתי לטפחם,
כטוב בגננים!" (פרחי אולי- רחל)

אז
ידעתי כי
אחת היא התשובה.
רגעית, מהירה, נטולת
השלכות. לא מכירה
בחשיבות, בכובד-ראש.

אז
ידעתי כי
אחת היא הידיעה.
הרגע הקרוב - הוא ולא אחר -
נמצא תחת אחריותי.

בכל צמתי חיי פניתי
לדרך קצרת הטווח.
ערפל בהיר וארוך טווח
ממתין בצד השני.

וכעת
החיים מזמנים אותי ללשכתם - אל שולחן הדיונים.
"בוא והתפשר עמנו, אנו נדיבים!;
התפעל מגינת הודאויות שלנו ובחר
לך שתיל אחד
וטפחו!"

ואני עוד מחפש לי פרח אולי אחד.