הוא בא והולך,
אוסף בדרכו עוד אדם ועוד אדם,
והוא לא מפסיק, לא חדל,
לא נגמר ולא נעלם,
הוא חי איתם,
ישן ומתעורר איתם,
כבר הופך לחברם הטוב ביותר.
הוא בוחר לו את הטובים מכולם בקפידה, את היפים והיקרים,
מנצח את כולם במלחמת של דם ויזע
והוא מנצח - תמיד,
גם ברבבות של דמעות בניסיון להטביעו - ראשו עדיין מעלה,
מחזיק חזק, נאחז בכוחו האינסופי,
אינו מוותר - עקשן כפרד,
כי הוא לא יתן לאיש לקחת לו את המובחרים.
לוקח בלי להודיע, בלי להשאיר סימן,
הוא רק בוחר - מצביע ולוקח, הייתכן ולמקום טוב יותר?
הוא גורר אותם אחריו,
בלי שום הזדמנות להיפרד, לחבק או לנשק.
כולם דוחפים ונאבקים, מתפללים ומבקשים שילך, שירפה,
אבל מועדים מרוב ייאוש.
הוא מתרפק עליהם, ואולי מאהבה?!
עד לרגע עזיבתם,
נותן להם לארוז מזוודה אחת, רק אחת, "מזוודת חיים",
בה הם מכניסים את נשמתם וגם כמה דמעות של יקיריהם
בצפיפות ובזהירות, שכלום לא ישבר.
מזוודה אחת וכרטיס אחד,
מזוודת חיים,
וכרטיס כניסה אל מועדון "הסרטן".