אתהלך לי ביער סבוך, בין הסלעים אמעד,
בכפור ובלובן השלגים, שם לעולם לא ארעד.
אמצא לי פינה בה צומחים ורדים קוצניים,
בבשרי יינעצו, חדים כדוקרנים.
אמלא כפותיי בעפר, אותו אשליך, אזרוק,
פעם אחר פעם, את שיניי מכאב אחרוק.
אחפור לי בור משל עצמי, בידיי,
גם אם חולות יצרבו, ישרפו עיניי.
אטמין ראשי בבור, אכסה גופי באדמה,
עד שאת זעקות המחנק, כבר לא אשמע.
שם אשכב למנוחת עולמים,
עד שיישחק ליבי במים הזורמים.
שם אמתין שיפרחו נשמותיי,
לא אניח להם לקחת חיי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.