דמות לא מזוהה עומדת על הבמה כשמבט פניה נע בין בכי לזעם.

- "אני לא מחאה. אני לא מוכנה להיות."
"גם לי יש מילים משל עצמי. לא רק מה שאתם רוצים שאני אגיד."

פאוזה

- "ולמה אתם שותקים? אתם יודעים בדיוק על מה אני מדברת. ואל
תחשבו שלא שמתי לב. ראיתי ה-כ-ל!"

האורות מתעמעמים. אלומת אור אחת מתמקדת בדמות שעל הבמה לשתי
שניות ואז מתפוגגת.
הדמות מתנועעת בעצבנות. מתחילה להגיד משפט ואז מתחרטת.
מתרחקת לקצה הבמה, עוצרת לרגע ורצה למרכז כשפניה לקהל.

- "ואתה! אתה יותר מכולם! עם כל ההערות הקטנות שזרקת כל פעם
שנכנסתי לחדר. אתה חושב שלא ראיתי איך הסתכלת עליי? הבוז הנורא
הזה בעיניים שלך? איך נראה לך שהרגשתי עם זה???"

קול צועק ברקע: "תשתקי זונה!"

- "אני 'זונה'?! ואתה שמכרת את כל מה שהאמנת בו בשביל שאולי
יום אחד יעלו את השם שלך בישיבות הסרק האלה שהם מנהלים כל
בוקר? מה אתה? ומה עוד נשאר לך שאתה מאמין בו? כלום."

הקול צועק שוב: "שקרנית!"

- "אני לא משקרת. אין לי יותר מה להסתיר. הכל לקחתם. הכל. ומה
נשאר לי להציל? את הכבוד שלי? אותו אני לא רוצה ממך. אתה לא
חשוב יותר."

פאוזה.

- "אז למה אני עומדת פה?"
"כדי שתדעו. (עוצרת לרגע. מסדירה את הנשימה)
אני כבר לא אהיה פה בבוקר. מישהי אחרת תגיע. זה תמיד ככה -
אני יודעת. חבל... היא לא יודעת למה היא נכנסת..."

כל האורות כבים בבת אחת.
הדמות על הבמה צורחת צרחת אימה.

- "די! תחזירו את האורות! את יודעים שאני לא אוהבת חושך!"

הקול ברקע חוזר. הפעם הוא רועם ומתגלגל: "תלכי מכאן! לא רוצים
אותך פה!".

האורות חוזרים. הם מזפזפים לרגע כמו נורות ניאון ומתייצבים
לאור חזק ומסנוור.
הדמות על הבמה נראית מבולבלת.

- "אל תדאג, אני לא אשאר עוד הרבה. פחדן! אם היה לך כבוד עצמי
היית עומד פה מולי במקום להתחבא."

האורות מתייצבים לאור עמום.

הדמות מתיישבת על הבמה כשהרגליים שלה מתנדנדות. היא משחקת לרגע
עם אצבעות הידיים, נעצרת ובוהה בקהל.

- "אתה יודע? אני חושבת שאני אשאר. רק כדי להזכיר לכם כל
הזמן. רק כדי שאני אוכל לעשות לכם מה שעשיתם לי."

הדמות קמה ורצה למרכז הבמה כשהפנים שלה פונות לאחורי הקלעים
בקצה הימני של  הבמה.

- (צועקת:) " שמעת??? אני נשארת!".
             "נשארת!"

שקט מסביב.

- (צועקת:) "למה אתה לא עונה פחדן? תענה לי!"

דממה.
       
- (צועקת): "היי! אתה שומע? אתה שם?"


הדמות על הבמה העוצרת לרגע, בוחנת את אחורי הקלעים. עוצרת
ומעבירה מבט בוחן שוב.

- "מה... זהו? נגמר...?"


(15/2/05)