היי לך,
כן, את ששם למטה!
רציתי לכתוב לך מכתב פרידה לפני שהלכת, לא נתת לי הזדמנות
להיפרד בכלל!!! אבל עכשיו טוב לך נכון? סבלת חיים שלמים,
מלאים, ארוכים, מייגעים, מהנים... חיים שאולי אף פעם לא יהיו
לי.
רציתי להגיד לך תודה על איך שנלחמת אז בשבילי ועל איך שהוצאת
נשמתך על להגן עליי.
למה הלכת לי בכזאת פתאומיות?! לא עושים דברים כאלה!!!
אני עכשיו בוכה על האויר שנשאר במקומך, על הריק שהשארת לי פה,
ועל איך שהיית הכי הכי בשבילי...
חיי, נשמתי, מלאכית קטנה ושומרת שלי... ולא הנחת לי להיפרד...
למה לא נאבקת בשבילי?! ולו רק להגיד לי שלום?!
אני לא מסוגלת להרים את עצמי מהרצפה את יודעת?! אני לא יכולה
עוד בלעדייך... תחזרי לי... אפילו לשנייה שאוכל לנשקך לשלום
ולאמר "נתראה, יפתי..." שאוכל לראותך בוכה מולי פעם נוספת.
אך כמו שאמרת - יש להשלים עם מצבים, לשמוח בשביל הנפטרים...
ואני פה: שמחה בשבילך, בוכה עלייך, ותוהה -


'אם רק הייתה לי מישהי כמוך באמת...'