היום, כשעזבנו, ירד מבול, פעם ראשונה.
הרי כשהיינו שם הייתה שמש ומזג האוויר היה קיצי למדי.
והיום, בצורה על-טבעית מוזרה שכזו,
אלוהים בכה שאנו עוזבים.
או אולי בעצם - אותם שישה מיליון בכו.
ששוב. כמו אחרי כל משלחת - עוזבים אותם.
ואני, כמה חשוב לי שהם ידעו שאני לא עוזבת. אף פעם!
ועצם אי-הימצאותי בפולין לא מעידה על כי שכחתי.

מסע-החיים-לפולין
כמה ששלוש המילים האלה אומרות עבורי.
מסע-חיים. מה זה בעצם מסע חיים?
הרפתקאה, חוויה אשר מעצבת את זהותך, משנה את פרספקטיבת חייך.
כולי תקווה ותפילה שאכן בדיעבד זה יהיה מסע החיים שלי.
אז מה אם לא בכיתי ולא הצטמררתי עד טירוף?
אבל הייתי שם, מבחירה! מרצון!
וראיתי... ונגעתי...
ואמנם זה בלתי נתפס, אך כעת זה מוחשי בעיניי.

כשחיכינו למזוודות שלנו היום, בטרמינל, אמא התקשרה...
כמה כיפי היה לשמוע את הקול שלה. אולי זהו שיא המסע?
לחזור הביתה. להביט על המנטליות הדפוקה של העם שלי.
במדינה עם ממשלה וחינוך דפוקים.
ולדעת, שאין לנו מקום אחר בעולם!
ועלינו לדאוג לבית הזה שלנו ואחד לשני.
כי איש לא יעשה את זה עבורנו!
לנצל כל רגע מההווה שלא יחזור לעולם,
להבין שאני דור העתיד ועליי להשפיע,
ויחד עם זאת - לא לשכוח את העבר, וללמוד ממנו!
להתגעגע לבית.
לדעת בוודאות ששום מלון איכותי
לא משתווה למיטה החמה שלי
ולמקלחת הכיפית שלי.
שום אוכל לא משתווה לאוכל של אמא.
ושום חיבוק ונשיקה לא משתווים לפיהוק-הבוקר
אליו מתלווה הנשיקה של אמא.
ללמוד שאיש לא אוהב אותנו בעולם.
על כן עלינו לפחות לאהוב את עצמנו.
ולהעריך את המשפחה ביודעך כי ילדה פעוטה
צעקה "אמא" שניות אחדות לפני שהכדור פגע בלבה.
לשמוע על אמא שנאלצה לבחור אילו מבין ילדיה להרוג,
ואבא שהבטיח לשוב ולא חזר לעולם...
לקלוט פתאום שיש לך משפחה מדהימה וכמה שאתה אוהב אותה.

דבר נוסף ומשמעותי שלמדתי מן המסע הזה הוא
היכרות העיניים עם פולנים ובני עמים נוספים שביקרו שם...
זכיתי להבין כי זהים אנו.
אמנם היסטוריה והמנון שונים מייצגים אותנו,
אך אנו נושמים את אותו האוויר בדיוק, מתלבשים באופן דומה,
חושבים דומה, אוהבים ושונאים.
לכולנו יש פחדים, ולכולנו יש חלומות.
כולנו בסופו של דבר בני-אדם.
כמה עצוב שאין באפשרותנו לראות זאת,
להבין ששנאה הינה דבר מיותר,
ושבסופו של דבר ממלחמות כולם יוצאים מופסדים.
לנסות להכיר האחד את השני ולגלות כי חלקם
יכולים אף לתפוס חלק משמעותי בחיינו,
על אף המוצא השונה, הדת, המנהגים...

אני יהודייה! זורם בעורקיי דם של יהודים!
לא בחרתי להיוולד לתוך העם השנוא והנרדף הזה.
אך עובדה זו מאחדת אותי עם אותם שישה מיליון.
אני לא שונאת. לא משתוקקת לנקמה.
רק דורשת לזכור ולהנציח.
וכולי תפילה, שגם אם לא הייתי נולדת לזוג הורים יהודים -
עובדה זו עדיין הייתה בתוקף.

13.09.2005