למה?
למה, מי שחשבת לחברך, שלו סיפרת את כל הסודות, שאיתו היית
מילדות, בין רגע משנה את פניו?

למה?
למה, מי שחשבת לחברך, ברגע שסובבת את הגב, תקע בך סכין.
ואותה סכין - אותה סכין שלא נשלפת. ופוצעת אותך, פצע כואב,
עמוק, פצע בלב.
ואתו הפצע הגליד. אבל בלב עדיין צלקת גדולה שמאיימת, ומונעת את
הצעד הבא.

ואז יבוא חברך, ויקלף את הגלד, ושורף, שורף מאוד, ודמעות
קטנות, דמעות מלוחות, נוזלות מתוך העיניים.
למה? הסכין לא יוצאת, הפצע לא מגליד, ואותו החבר, ישאר כך
תמיד?

איך בן אדם יכול לשנות את פניו בין רגע.
איך כל מה שטיפחת במשך שנים, יכול לההרס בין רגע?
איך בן אדם עם לב של אבן, יכול לפגוע בבן אדם עם לב זהב?

והסכין בינתיים החלידה - והפצע שוב הגליד, והסכין לאיטה נשלפת,
והפצע כואב להחריד.
ואותו הארור שפגע שוב מגיע - ולאט אט משנה את פניו -
אז איך זה קורה
שאיש עם לב של אבן
הפך לאיש עם לב של זהב?

האם האמת היא? האמת זו בדיה? האם זו אגדה רחוקה רחוקה?
האם בתוך כל לב מסתתר לו הרצון - הרצון להשתנות?

ובכל אחד נתון השינוי - השינוי שיכול לבוא רק מעומק הלב.