אני חייב להיות ישר.
הסיפור שאתם קוראים עכשיו, אינו אמיתי.
אבל המילים שנכתבו בסיפור זה, מוכרות לרובכם.
אם אינם מוכרות לך, אל תתאמץ למוצאם.
אם הם מוכרות, ונמצאות בך, למד מהם.

הוא היה בערך בן שמונה שהעימות החל, אך כבר מגיל צעיר הוחדר
לדמו שמעבר לקווים מסוימים מצויים אויבים.

היום הוא בערך בן 13, והחל לקבל תווים של נער צעיר, הוא גם
החליט לנסוע ביום הזה, לבקר איש יקר לו, חבר בוגר.

הנסיעה לכיוון העיר הייתה ארוכה, הוא לא נהג לנסוע לבדו ונסיעה
זו הייתה מאוד מיוחדת עבורו, מהתחנה האחרונה עליו לקחת קו
נוסף, פנימי, ולאחר שלוש תחנות עליו לרדת.
השעה הייתה בערך חמש בערב כשהוא הגיע בחזרה הביתה, הפגישה
הותירה אותו מבוגר בשנתיים, כמו כל פגישה באותו מקום, כמו כל
פגישה לאחר העימות.
הוא היה שכלי ושקול כאדם מבוגר, אך ליבו פעם פעימות קטנות,
שהזכירו את גילו הצעיר.
בפגישתו האחרונה הפקיר את ליבו ושכלו השקול הורה לו להצטרף
לעולם.

אחרי  כמה ימים הוא נתפס, שכלו הורה לו להוריד דמעות ולהתנהג
כילד, זה הדבר היחיד שיכול להציל אותו עד שישתחרר, אז יחזור
להיות חזק כשהיה.

הוא באמת שוחרר לאחר שהבטיח שלעולם לא יחזור על מעשיו.

על קברו נחרט "עלם החמודות איננו".