שונא אותך.
צבועה מטופשת.
מיוחצנת ותלותית.
אני שונא אותך כל כך.
שונא כל שניה שנתת לי להכיר אותך, נתת לי להרגיש מיוחד, כאילו
אנחנו משהו מיוחד. כאילו אני משהו מיוחד. עבורך.
נפתחת אליי, אמרת שאני היחיד, ושעם כל הנטייה שלך לברוח ברגע
האחרון, איתי לא תברחי, וגם לא יהיה רגע אחרון.
אהבת אותי. לא כמו חבר, ולא בצורה של ידיד, אלא משהו מעבר,
אהבה אמיתית.
ואהבתי אותך. יותר מחברה או ידידה אחרת שהייתה ותהיה לי אי
פעם.
וכתבתי לך, וכתבתי אותך. וכיוונתי אותך למקומות שלא חשבת
שתגיעי מתישהו. הרמתי אותך כשנפלת, וגרמתי לך לצחוק, גם כשלא
רצית.
ואהבתי אותך. יותר מכל מי שאהב אותך אי פעם.
והכרתי אותך. כמו שאף אחד לא הכיר.
ויצרתי חלקים בך, שגם אף אחד לא יכיר.

ועפתי איתך, וכתבת לי, והענקתי לך, והרגשת אותי, וצחקתי איתך,
ונתת לי הכל, ואהבתי אותך,
וברחת.