את פשוט יפהפייה, את יודעת?
יש פעמים שאני מסתכלת עלייך ונפעמת.

השיער שלך, שטני ארוך, משתלב בצורה מדהימה עם העיניים הגדולות
והירוקות שלך. החיוך שלך, שיכול להאיר עולם שלם, חבל שאת לא
תמיד משתמשת בו באמת. וההבנה שלך. מי שהיה מדבר איתך מבלי
לדעת, היה נותן לך מזמן כיתה י"א או י"ב - לא ילדה קטנה בכיתה
טי"ת, כמו החברות שלך, שעוסקות כל היום בבגדים ובנים. את באמת
מודאגת מהדברים החשובים, ומבינה אותם.

את ילדה מדהימה, נועה שלי, אני כל כך מעריכה אותך על זה.
את אמינה - כמו שאני אף פעם לא הייתי.
את אמיתית - כמו שאני אף פעם לא אהיה.
את אכפתית - ולא בכדי להוכיח למישהו, אלא כי זו באמת את.
את נותנת מעצמך - וזה לא נעשה כמוני, בכדי לקבל.
את לא מוותרת על עקרונותייך - בניגוד אליי, שעושה מה שמצופה
ממני.
ועם זאת את פתוחה לרעיונות חדשים - כי זאת את, נועה.

את כל-כך בולטת שאת שקטה, וזה מדהים. רק חבל שאת לא מנצלת את
הכוח שלך להוביל, ולפעמים נותנת לאחרים להובילך.
אני כל כך אוהבת אותך, ואת הדרך השקטה שלך לחדור לליבם של
אחרים, הלוואי ואני הייתי מצליחה.
ואת בוכה לי עכשיו, שאני לא מעריכה אותך.
חיוכך המקסים כבר מזמן שטוף במים.

את טוענת שהיחס שלי אלייך מזלזל, מדכא. את טוענת שאני לא
מעריכה אותך. את טוענת שהכל מזויף, כל מה שאני כלפייך. שזה
בכדי לא לשבור את תדמית ה"אחיות האוהבות". את טוענת שאת אוהבת
אותי, ושאני מתסכלת אותך.

ואני מביטה בך מבלי לומר מילה. כל כך אוהבת אותך נועה. כל כך
מעריצה אותך. יש בי מין קמצוץ של קנאה שאוכל אותי מבפנים - למה
לא יכולתי להיות אף פעם כמוך?

ואת חושבת שהכל נובע מחוסר הערכה או שאני לא אוהבת אותך. אני
מסתכלת עלייך, ולא מסוגלת להביע במילים אפילו כמה אני אוהבת
אותך, וכמה שאני מעריכה אותך, מעריצה אותך, מקנאה בך.
ולכן אני שותקת ולא אומרת דבר. משאירה את היחסים בינינו בדיוק
כמו שהם אמורים להיות.
משאירה את הדיסטנס המסוים, שבגללו אף פעם לא תדעי, אחות קטנה,
כמה אחותך הגדולה, הייתה רוצה להיות כמוך.