|
אולי אני חולמת מידיי
נוסעת רחוק מידיי במחשבות
בטרמפים האלו
שבטח יהיה להם
איזה סוף אכזרי
יכולתי פשוט ללכת אליך
לאחוז לך את כף היד
להתבונן בך הכי קרוב שאפשר
ללטף אותך עם הנשימה שלי
לבדוק בדיוק
מה עשו לך הזמן והבדידות
לאתר שערה לא מכוונת
קמט חדש במצח -
ואחרי שהייתי קוראת אותך בעיניי
הייתי נבלעת חזרה
למיקרוקוסמוס הבודד של עצמי
טיפה יותר
רגועה
מרץ 96
|
|
|
כל פעם שאני
רואה בטלביזיה
את הילדים
הרעבים האומללים
האלה בכל העולם
אני לא יכולה
שלא לבכות.
זותומרת, הייתי
שמחה להיות רזה
כמוהם, אבל לא
עם כל הזבובים
והמוות וזה.
מריה קארי |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.