אלה אלון / ספיגה |
נמס מבין האצבעות
היפים ביותר הם
אלו שהיו כמעט
את העצב הזה
אפרנס כל עוד אוכל
הוא ענוג והוא
מתחבא מתחת לעור
הוא נספג פנימה
בריצה
כמו הנוף שנקרע
כשהילד שילח את כלבו
בהינף זרוע הניס
מקל למרחק
או כמו האבן מקפצת
מקפצת אבל בסוף
שוקעת
כל כך מעט דרוש
על מנת להזין
חיים שלמים
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|