|
זה לא מושג
נמס מבין האצבעות
היפים ביותר הם
אלו שהיו כמעט
את העצב הזה
אפרנס כל עוד אוכל
הוא ענוג והוא
מתחבא מתחת לעור
הוא נספג פנימה
בריצה
כמו הנוף שנקרע
כשהילד שילח את כלבו
בהינף זרוע הניס
מקל למרחק
או כמו האבן מקפצת
מקפצת אבל בסוף
שוקעת
כל כך מעט דרוש
על מנת להזין
חיים שלמים
|
|
|
כל היוצרים בבמה
- הם אני.
כל השירים אני
כתבתי. וגם את
כל הסיפורים.
והמאסות.
כווווולם זה
אני.
אבל מה,
פלסטיקה זה לא
התחום שלי.
את זה הכלב שלי
עושה.
-מוקי מסכם הכל
בשתי מילים.
"אני אלוהים". |
|
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.