אלה אלון / ניצן |
זה על זה
כטבור
ידיך שלובות
יכולתי להישבע שהריח
שלך מזכיר לי
הייתי אומרת ורד
אבל רק פקעות של רקפות
נפרשות מולי
בצווארן המשופל
בצבען שלא הספיק
בין כתמים מתפשטים
של צבע
הייתי עוברת
נזהרת שלא לדרוך
עד שירד הערב
בצד הדרך צעדיי
שהיו מגושמים תמיד.
ואז נותר רק
למות בשקט
אל מול זה
שבחר שלא לפרוח
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|