כשהרכבת תעצור
אקח מונית
(אשב מאחור)
ואסע מחובק,
על קטנוע שחור
(ומעט מאובק)
לקנות זוג אופניים
ולדווש כה חזק
(לפחות בינתיים)
אל מסלול הריצה
שם, עבודת רגליים
(מאד חרוצה)
תתישני למצב הליכה,
ורק תחושה רצוצה
(שאינה כה נוחה)
תגרום לי לשבת
ולצפות בשקיעה.
ואז קל להבין מול שקיעה על הים,
לאן כבר נסעתי והאם אני שם.
מוקדש למיטלי שלי,
מי ייתן, ויום אחד אצטרף אלייך ונצפה יחדיו בשקיעה על הים... |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.