"וילוקו את המים"
גדעון יצא מביתו כשהוא נזהר ללכת בשבילים המסומנים. הוא חי
במושבה היהודית בחלל שהוגלתה מכדור הארץ על ידי האיסלאם
הרצחני. כל הזמן נחטפו אנשים ונעלמו על ידי חייזרים. באותו יום
הוא ראה אדם חסון שהציג את עצמו כמלאך מלך הסופרים. הוא אמר
לו: נשלחתי בידי מלך הסופרים כדי להציל את עמי, לך בכוחך זה
והושעתי אותם. גדעון הוציא לו החוצה מרק ובשר. המלאך שפך את
המרק על הסלע ואת הבשר שרף על האש. אחר כך הוא נעלם. גדעון
הבין שזה היה מלאך אלוהים. הוא אסף אנשים מהמושבה ואמר להם
ללכת אחריו. אבל נתן להם מבחן. הם היו צריכים לשתות מים. מי
שכרע הלך לצד. ומי שליקק את המים הלך איתו. הם קרבו למחנה כשהם
מרעישים בתופים ומצילתיים עד שהחייזרים הרגו איש את את רעהו.
חלקם ברח בספינות חלל ונשבע לנקום. גדעון ואנשיו הקימו עיר
בירה וקראו לה ירושלים ובה בנו את בית המקדש בו גדעון התפלל
חמש פעמים ביום. יום אחד פרצה מגפה נוראה והרבה חללים נפלו.
גדעון לבש שק ואפר ונכנס לבית המקדש. לפתע הוא ראה את המלאך.
הוא אמר לו: יש נערה בשם רותי בן ארי והיא ענייה מרודה. הינשא
לה וכלכל אותה ואפסיק את המגפה. הוא עשה זאת ומלך הסופרים אכן
עצר את המגפה. החייזרים תקפו עם שחר, ספינת החלל החשיכה את
השמש. הם ירו טילי לייזר. גדעון וחבורתו התחבאו במערות.