[ ביית אותי ]   [ עדיפה ]   [ עזרה ]  [ FAQ ]  [ אודות ]   [ הטבלה ]   [ דואל ]
  [ חדשות ]   [ אישיים ]
[
קול-נוע
]
 [
סאונד
]
 [
ויז'ואל
]
 [
מלל
]
 
New Stage
חיפוש בבמה

שם משתמש או מספר
סיסמתך
[ אני רוצה משתמש! ]
[ איבדתי סיסמה ): ]


מדורי במה







ענבל מלכה
/
יום לפני הסוף

היא ישבה באוטו עם החברה הכי טובה בדרכה למסיבה המיוחלת לה
חיכתה כל כך.
יושבת ויודעת שהוא בבית ושהיא עזבה אותו אחרי ריב, עזבה אותו
שם למרות שביקש שלא תלך.
אולי זו טעות? אולי אני כן צריכה לחזור? אולי... אבל... לא...
אני לא יכולה יותר! אני לא יכולה להיות כל הזמן איתו! זה כל כך
רע לבקש מאדם קצת זמן לבד, עם עצמו בלי אף אחד?!
'את נראית מוטרדת' החברה אמרה, 'שוב רבתם?'
שתיקה
'את פשוט חייבת להפסיק עם זה, הוא לא עושה לך טוב!'
שתיקה
'את רוצה שנחזור?'
שתיקה
תור המכוניות בכניסה היה ארוך, שתיהן ישבו באוטו והקשיבו
למוזיקה של יום שישי בגלגל"צ.
שותקות
'טוב אני יוצאת לעשן סיגריה'
שתיקה
מחוץ לדלת, בזמן שהתקדמו באיטיות רבה עם המכונית החברה הביטה
בה 'אני לא יכולה לראות אותך ככה יותר...'
צלצול שבר את השתיקה
היא ענתה בהיסוס לאחר שראתה בצג את שמו... שמו של האהוב הקודם,
ולאחר החלפת מילים קצרה לחלוטין היא ניתקה.
'מי זה היה?' שאלה החברה ולאחר מבט קצר על פניה המופתעות
מבולבלות הבינה...
'הוא כאן' היא אמרה
'יופי! זה יעשה לך טוב לראות אותו'

המסיבה התחילה רגילה ככל המסיבות אך החשש מלפגוש בו ניקר
בליבה... יותר מחודשיים שלא ראתה אותו והרגישה בוגדת בחברה
שנשאר בבית. או אולי בעצם יצא... היא כבר לא ידעה... הם לא
דיברו בשעות האחרונות, אפילו לא הודעה קצרה קטנה.
היא עמדה ליד הבר והזמינה משקה כשמישהו טפח על כתפה...
כשהסתובבה ראתה אותו מולה, מבטה פגש בשלו... ממש לא כמו
שזכרה...
הם התחילו לדבר (זה לא בסדר!) הוא סיפר מה עבר עליו (אסור לך!)
היא עידכנה אותו בחייה עם האחר (את לא בסדר!) חייכה חיוך מזויף
כאילו הכל בסדר אבל הוא, שמכיר אותה יותר מזה, 'ועכשיו את
האמת?' היא פשוט הביטה בו עם חיוך כאוב והוא הבין מבלי לומר
דבר.

הוא צלצל כשהיא היתה בדרכה הביתה וביקש שתבוא אליו.
זה כל כך קשה לי... נמאס לי לריב! נמאס לי להצדיק את עצמי ואת
רצונותיי כל הזמן! חשבה לעצמה בדרכה אליו.
בעודה נכנסת לחדר ראתה - הוא ישן (הקלה). היא הורידה את בגדיה
ונכנסה להתקלח.
מתנגבת
מסתרקת
נכנסת לחדר - הוא ער.
היא נכנסה למיטה והוא ניסה לחבק אותה כאילו דבר לא קרה, מנסה
להעביר את הריב מעליהם כלא היה, אבל היא מהיותה היא, לא היתה
מסוגלת לחבק ולנשק כשמשהו מרחף מעל הקשר.
היא הרחיקה אותו ממנה בתירוץ שאינה מרגישה טוב והלכה לשירותים
להקיא.
מנסה
לא מקיאה
מורידה את המים
נכנסת לחדר - הפלאפון ביד שלו (חשש)
'הוא התקשר אלייך?'
'כן הוא היה במסיבה'
'למה לא סיפרת לי?'
'לא הספקתי, היינו עסוקים בריב שלנו'
הוא הביט בה במבט המאוכזב שלו (לא. נמאס לי לאכזב!) הסתובב עם
הגב אליה והלך לישון.
היא ישבה על המיטה מביטה בטלפון (את לא בסדר)
מסתכלת על השיחות (זה לא בסדר)
מסתכלת על השם (אסור לך)
אבל הלב (זה בסדר!).







loading...
חוות דעת על היצירה באופן פומבי ויתכן שגם ישירות ליוצר

לשלוח את היצירה למישהו להדפיס את היצירה
היצירה לעיל הנה בדיונית וכל קשר בינה ובין
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
יש לי בן-דוד מה
זה תותח, משכיב
את כל הכוסיות:
צ'יטה,
קינג-קונג,
גודזילה,
ואני, אני תקוע
עם קופיקו של
מרקו.



קוף מתוסכל


תרומה לבמה




בבמה מאז 6/4/06 11:31
האתר מכיל תכנים שיתכנו כבלתי הולמים או בלתי חינוכיים לאנשים מסויימים.
אין הנהלת האתר אחראית לכל נזק העלול להגרם כתוצאה מחשיפה לתכנים אלו.
אחריות זו מוטלת על יוצרי התכנים. הגיל המומלץ לגלישה באתר הינו מעל ל-18.
© כל הזכויות לתוכן עמוד זה שמורות ל
ענבל מלכה

© 1998-2019 זכויות שמורות לבמה חדשה