דמי ונות / רחוק |
שבורה
על אדן נשמתך,
על עדן הווייתך,
רסיסי אהבתי-
מסננים כל אור
שובה
רוח אל הים
מעופף ענן
הלא הוא אתה
אב,
עב קטן.
המטר את גשמי מכאובי
אל השדות ההם
של ילדותינו.
חזור
כי לא תמצא נפשי מזור
ולא אפסיק לספור
את
טיפות
ימינו
הרחוקים.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|