יושב כמו דפוק בגינת שינקין. סיגריה ביד ימין בירה ביד שמאל.
גרין לייבל מה-זה דוחה. יושב בספסל הכי פינתי ככה שבקושי רואים
אותי אבל אני רואה את כולם. את שני התאילנדים שסופסוף הזקנים
שלהם נתנו להם קצת חופש. או שהם ברחו אני לא יודע אני לא מבין
תאילנדית. רואה את הבלונדינית המכוערת שמוציאה את הכלב המסריח
שלה לטיול. שיחרבן קצת למה לא. שלושה ילדים בני ארבע עשרה
יושבים ומזיינים את המוח אחד לשני. מדברים על קרבורטורים
ומצברים. כולם מבינים באופנועים ברור. ושתי חתולות מלקקות את
עצמן. הלוואי וגם אני הייתי כזה גמיש. קליק. סימן הזיהוי של
זיפו. עוד סיגריה. עוד שלוק מהבירה. גועל נפש. מסתכל שוב לראות
מה השתנה מהסיגריה הקודמת. הפתעה. כלום. כבר אחת עשרה. לא
מאוחר? לא. נישאר עוד קצת. טלפון. אמא. מה-זה לא בא לי עכשיו.
הלו. כן. תכף. אכלתי כבר. טוב ביי. תכף. ביי. כן. ביי. פפפפפ.
נדליק עוד סיגריה? לא עזוב. קליק. ספפפ. איכס. זה לא משתבח עם
הזמן אה? התאילנדים מתחילים להסתכל עליי בצורה מוזרה. אולי הם
רומזים שתפסתי להם את המיטה? מסכנים כבר מאוחר. טוב נלך. פפפפ.
יוחנן הסנדלר. המכולת. פרץ חיות. החשמונאים. קומה ראשונה. אבא
ואמא. היי. לילה טוב. מחר. טטטרררר ביפ. המחשב המעפן הזה.
לפחות אינטרנט יש בו. טק טק טק טק טק. שלום גם לך מחשב. ערוך
את הדפיוצר. הוסף יצירה.
טק טק טק טק טק. שמור יצירה.
לילה טוב.

ודרך אגב, יש באתר הזה דברים הרבה יותר טובים.
שלא תקבלו רושם מוטעה ממני.