נוסע בכביש החוף, יום גשום היום גברת,
והגשם משתתף בצערי, גברתי , מבכה על עולם מציאותי,
ההוא שם,הוא שונה, אתה רואה? מה הוא חושב לעצמו, המתחזה?
איך מעז החוצפן להפגין מקוריות, אנחנו רוצים בטון וקרירות,
רגשות נצורים, כן מאדאם, מאחורי סורגים ובריחים,
וכל אלה שמסרבים... נדפוק אותם חזק, כי ככה זה בחיים,
אז בואי נערתי, הצטרפי לזעקתי, עבודה רבה לפנינו אחותי,
כל ולד חדש יתוכנת, כמו אצל הדתיים האלה... בדת,
אז תשמעי את התכנית, ילדה, פרקטית ומעשית,
להפוך החיים לתקליט, שסובב וסובב, ולא משתנה,
וככה נעשה חזוננו לנראה ומתהווה,
אבל, מכשפה, על הוניל הנוצץ יש שריטה,
מאוד עמוקה, שמקימה צעקה ובהלה בחדר השקט,
ובעוד האנשים שמעולם לא חרגו מהנורמה נגנבים,
מסדק שחור בקרקע סיוטים מתגנבים, ממלאים את החדר בצללים
מדממים,
זורעים חורבן וכאוס אצל המקובעים הגוועים. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.