פעם גם אני הייתי ים מתוק
אמר ים המלח לנערת סדום
פעם גם אני חייתי והרוויתי צמאת אחרים
עד אשר חטאיכם עשו מימי מרים
וכלו כל החיים מסביבי

בימים ההם ערים רבות שכנו לחופי
וצמחים רבים גדלו בכיכר הירדן
אך אתם לא הסתפקתם במה שהיה לכם
וחמדתם רכוש אחיכם ולקחתם את אשר לו
כי אמרתם "שליטי הארץ אנו"

בעוז ידכם גזרתם דין והטתם משפט
זרים העוברים בארצכם ביזיתם
ומלחמה עשיתם עם שכניכם אוהבי השלום
כי רציתם לרשת את בתיהם הצנועים
למען שכן בהם את עבדכם והשלל אותו גזלתם.

את האדמה ניצלתם יתר על המידה
ומים רבים שאבתם ממני מעבר לנדרש לקיומכם
והרבתם לגדל ארזים ועצי שעשועים להנאתכם
והתיימרתם לאמור: "שליטי תבל אנו"

וככל שחטאתם זה לזה כן גדלה שנאת האחים
וערים נלחמו בערים, ואבדו כל יושביהן
והארץ שממה והפכה למדבר וכל עצי הפרי מתו
ומרוע לבכם לא היה לי מנחם

וכאשר ראיתי את אשר עוללה שנאתכם לעצמכם
לכל החי אשר נתתי עבורכם
הזילותי דמעה ובכיתי בעדכם עד אשר הומלחו מימי
וכלו החיים בזו הארץ.

והיום באו בניכם ואמרו ליבשני
כי מלח מכיל אנוכי, מהדמעות אשר בכיתי
וכי סכרו את מי הירדן הזכים ומנעו בעדי להרוות צמאוני
וכליתי לאטי וגססתי.

ובעודי נכחד פערה האדמה את פיה בתאומות אין חקר
והקרקע המליחה לבל תת עוד פרי
כי אמרתם להמית את ים המוות
וכליתם גם אתם וכל צאציכם

ומאחור בשממה נותרה רק אשת לוט עומדת
קפואה, המומה ומתפעמת
על עוז רוח ותעוזת האדם
שהביאה להרס החיים בעולם.