פעם לפני הרבה שנים חי לו ילד על רמזור. לילד קראו שוקי
ולרמזור קראו עמוס. (ברצוני לציין שלא היו כאן יחסים
הומוסכסואליים, למרות שכל הליברלים-פרו-שמאלנים-אלק מחשבה
מתקדמת יגידו אחרת!)
שוקי אהב את עמוס ועמוס היה מהבהב. בהתחלה זה נראה מאד מוזר,
ככה יושב לו ילד גבוה על הרמזור ולא יורד למטה גם כשנהיה חשוך.
מרגיש על גג העולם. רואה איך כל התנועה עוברת מתחתיו והא בעצם
לא עושה דבר. אנשים בשנים הראשונות היו צועקים לו מלמטה שיירד
או שייזהר, אבל עם השנים הם החלו לבקש ממנו להחליף מהר את האור
מאדום לירוק. אם שוקי אהב מישהו באופן אישי שהיה עומד ומחכה
לאור הירוק, הוא היה לוחש באוזנו של עמוס והלה היה מחליף מהר
את האור לירוק.
לפעמים הוא ג היה חולק את הרמזור עם הציפורים שהיו מגיעות
מנדודים מארצות שהמילה דמוקרטיה לא הייתה מוכרת בהן ולפעמים
הוא היה משוחח עם הכוכבים בלילה כשעמוס מאיר בכל שלושת צבעיו
ועושה לו מופע אור קולי מרהיב כמו שעושים במצדה.
וככה חי לו הילד על הרמזור.
יום אחד הגיע מהנדס העיר אל הצומת בה חיו שוקי ועמוס והביט
למעלה. בהתחלה הוא חשב שמי שיושב למעלה הוא מישהו ממחלקת
תחבורה בעירייה, אבל ככל שהוא התקרב יותר הוא נדהם לגלות כי
למעלה יושב לו בשקט ילד קטן ללא כל השגחה. מהנדס העיר שמעולם
לא ראה ילדים לפני זה (מפני שהוא היה עסוק כל הזמן בעבודה) קרא
לו שירד במהירות למטה, אבל שוקי סירב. כאשר מהנדס העיר החל
לאיים על שוקי נכנס עמוס לפעולה. הוא החליף את האור שלו לאדום
ונשאר כך . טוב, לא צריך להסביר לכם מה קורה אם ברחוב אחד בעיר
יש בעיה עם רמזור. תוך זמן קצר הפסיקה העיר לפעול, מכוניות
נתקעו, אוטובוסים צפרו ומעל לכל אנשים לא יכלו ללכת לסופר
לקנות ארוחה לחג (ארוחה שהייתה עולה להם הרבה יותר ממה שהם
הרוויחו). מהנדס העיר שנדהם מעוצמתו של שוקי הקטן הבין כי הוא
מתמודד עם כוחות גדולים עליו, ומה הוא בעצם רצה לעשות? להחריב
קצת את כל השכונה ולבנות עליה כביש מהיר וחדש כדי שלאשתו יהיה
קל יותר להגיע לשיעורי אירובי ולהוריד במשקל, מפני שהוא ממש לא
סבל את צורתה החיצונית.
בכל אופן שוקי ועמוס התעקשו ולא זזו ממקומם גם כאשר העירייה
ניסתה להוריד אותם למטה עם אבנים. אפילו ראש העיר הגיע וניסה
כוחו בידוי אבנים לעבר שוקי. כתוצאה מהמטחים נשברו כל האורות
של עמוס מלבד האור האדום. עכשיו גם אם עמוס היה מסכים להחליף
את האור מאדום לירוק הוא לא היה מסוגל לעשות זאת.
וככה עמדו להם מהנדס העיר וראש העיר המומים וחסרי אונים אל מול
התופעה.
רק לאחר מספר שעות כשהתעורר מהנדס העיר מחלומו המבעית והביט
מעבר לתריס אל עבר הפארק הירוק שנשקף מעיניו הוא הבין כי עשה
טעות כאשר יום לפני החליט להרוס שכונה קטנה בדרום העיר כדי
לבנות עליה עוד קניון ריקני. ובאותו רגע הוא החליט לעשות משהו
בנידון, משהו שיותר לא יישב לו על מצפונו ויעיק עליו תקופה
ממושכת.
הוא החליט לבנות מתקן המונע מילדים קטנים לטפס על רמזורים.
מתקן שכזה יימנע אפילו מהילד הערמומי ביותר לטפס לו על רמזור
ולחיות שם.
ואתם, שעדיין מחכים לרכבת תחתית, אני מציע ללכת לצומת הקרובה
לביתכם ולחפש את הילד שחי על רמזור, כי זה בעצם מה שאתם אחרי
הכל. ילדים שחיים על רמזור (ועל תתנו לי את הפרשנות
האלק-פרו-אינלקטואלית-אנחנו דמוקרטים-יחי החופש-היינו
בהודו-היה פצצות!!!)