אז את היית האהבה הראשונה משהו שהיה כל כך כיף וטוב כל רגע
ורגע איתך, ופעם אמרת שבגלל שאת אהבה ראשונה אז אני יפתח
ציפיות ולא יראה את זה נגמר, וצדקת ככה זה היה עד שפתאום זהו,
נגמר.
אני חושב על זה ומצטער על זה שהתאהבתי בך בגלל שעכשיו אני רק
פגוע... אבל מצד אחר איך אני יכול להצטער זה היה הדבר הכי טוב
שקרה לי אי פעם, את היית הדבר הכי טוב שקרה לי אי פעם.
אבל איכשהו ראיתי שאני ייפגע ותמיד אמרתי לך שתפגעי בי, ואת
"הבטחת" שלא תפגעי אבל זה מה שעשית בסופו של דבר.
וביקשת סליחה ואמרתי לך שאני סולח כי אני לא יכול לא לסלוח
לך.....וחוץ מזה אי אפשר להכריח אף אחד להישאר.
טוב אז אנחנו אמרנו שנישאר ידידים אבל איכשהו אני מרגיש שגם זה
ייהרס, מקווה שלא אבל אני מנסה שלא לפתח יותר מידי ציפיות.
אז עכשיו כל אחד אמור איכשהו "להמשיך הלאה" אבל לי זה קשה, אני
לא רואה את ההתחלה של זה בכלל....בינתיים אני רק עם ההרגשה
המסריחה הזאת שאני מרגיש עכשיו ומנסה לעקל את זה כבר שזה נגמר
כי אני לא ממש מצליח,  כאילו זה לא יכול להיות, כאילו זה באמת
לא היה אמור להיגמר.


באמת שאני סולח לך......ועדיין אוהב!