עכשיו, תקשיבי לו...
בעוד את נמצאת בחדר המרוחק שלך, מתרכזת בשטויות, מורדת
בהסוואה, תקשיבי לו שר.
ואינך יודעת מאין זה בא, האם גם הוא מורד בסתר ואולי דווקא שר
באמת, מוציא מבפנים את כל מה שיש לו, את אותם ביטויים חזקים
לאמונתו שנעשים בשקט, שנעשים בלחישת צלילים, שאת לא יכולה
להבין.
ואינך יודעת אם זהו חיקוי, זיוף, כי לך זה נראה חסר פואנטה, כי
לך זה נראה חסר הגיון שאלה הם חיי אדם.
המשיכי, שמרי על השקט ,תקשיבי לקולו ואינך צריכה להוסיף דבר,
ואינך יודעת אם עליך להצטרף לזה, לשם, להצטרף אליו.
ואת לא מודעת לזה שאת בכלל לא צריכה. זה כבר טמון בתוכך ממזמן.
ואינך יודעת,אינך מצליחה להחליט, אם להוריד את הקסדה ואת לב
הפלדה שאף פעם לא בשימוש חוץ מבבית, זה לא הזמן למלחמות שקטות,
זה לא הזמן לעוד קריסת מערכת.
תמרחי את המבט הזה מהפנים, אותו פרצוף קשוח ואטום, הזר הזה
עומד חי אצלך בסלון ואם שוב אינך יודעת אז הפעם תני לי להחליט
בשבילך, כשמדובר באמונה אין דבר מלא בה יותר מהשקר אבל זאת
האמת.
פתחי את הדלת, הוא כבר מחכה בצידה השני.