ברחוב אני פוסע
ומסביב כמרקחה,
קולות הרעש הבוקע
מביאים אותי אליה,
היא מברכת בדיברוה,
אך אומרת את מילות הפרידה,
מפזרת פרחי קוצים בעוד
דמעותיה זולגות בליבה.

אהבתי אליה שוב מתפזרת,
מומסת במיצי מילותיה,
ומגע עורה אותי שוב בולע,
וידי משתוקקות לעבור בין צוקי גופה.
גופי מלחשיה מהופנט ומתפרע,
כל איבריי יוצאים לסיור אינסופי בדממה,
כל עורי נקרע חלק-חלק
ופורצת מליבי אותה הזעקה,
סוחפת אותי לגופה בזעם,
לקרוע את כל בגדיה
ולהשכיבה למוות מייגע במיטתה,
לבתק את גופה למ"ס החלקים שנשבר מליבי,
ולחלק בין קבריה לשכיבה לריקבון הלא נודע.