עידו הראל / אולי לחלום |
אפלה עד הקרביים.
נישקתיה ונזמה זהר,
היה זה צהריים.
אחר כך יצאתי מהטפטים ורקדתי בקניוני המאיסה
כאילו רק ראיתי אור ועולם.
היא נשקה לי בעדינות אירופית
והקולר שלה נכרך סביבי.
בחיוך לא יכולתי לעמוד
ולא יכולתי לא לעמוד.
היא בלתי מושגת אך מה כבר ידי משגת,
אני מחפש אותן במבצע.
אין לי מה להציע
רק כאב ראש להתריע
והיא היתה טובה מדי
נמשיה אמרו לי שלום וביי
הלכתי בעקבי
והגעתי עד הלום כדי לספר
אולי לחלום.
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.
|