ג'קו נשאר סגור במרפסת כל השבת. כשבני חזר, הוא מצא אותו על
הרצפה מת. קליפות הגרעינים שפיצח היו מפוזרות בחצי סהר. כאילו
סידר אותם כך, במהלך טקס עתיק יומין, טרם שהתפגר. לצד הגרעינים
על הרצפה הייתה צואה, יבשה, צהובה, ממנה השתלשלו חוטים ירוקים
אפורים, דמויי תולעים קטנות. לידם, מוטה על צידו, שכב ג'קו מת,
וכל הקולות שהשמיע מתו עימו.
בני לא הבין, כיצד יכל ג'קו לצאת מהכלוב. הוא הרי אטם אותו
בצורה הרמטית, אפילו את הכלי של המזון והמים, חיזק בגומי
חרדלי, עבה, שלקח מימימה הפקידה של בנק יהב, זאת שהוא שכב
איתה, לפני הרבה שנים. פתח הכלוב היה מחוזק בשתי גומיות ליתר
בטחון. הנחש שבמרפסת, שהיה העד היחידי, סתם את פיו כאילו קללה
רובצת עליו.
מירית הבחורה שהוא יצא איתה, היתה לידו כל העת, כשהאכיל את
ג'קו, וניקה את הכלוב שלו ביום שישי. הוא שם עיתונים חדשים
ברצפת הכלוב, והוציא את אלו המלוכלכים, שג'קו חורר והרטיב. היא
התבוננה בבני ופניה עמדו להתפוצץ מצחוק, ומקנאה, למראה החבר
שלה שהשקיע בתוכי יותר משהשקיע בה.
בני הביט בג'קו במבט השמור לאבות ובנים ראשונים, ועשה לו קולות
שעושים לתינוק, כמו: הא בו בו בו בו. ופררררר, עמוס אהבה. היא
לא זכתה ליחס כזה מבני, אולי רק אחרי סקס. מה שגרם לה לחשוב מה
היא עושה איתו מלכתחילה. אבל היא אהבה אותו, והוא לא האמין
באהבה, כך ידע אותה בפגישותיהם הראשונות. אבל לה לא היה אכפת,
היא הרגישה שהיא רוצה לאהוב.
הם נפגשו בברית של השכנים. בני הגיע גם מהצד של רונן הוך, הבן
ההונגרי של השכנים מקומה שניה, צד ימין ביציאה מהמעלית. רונן
היה הראשון שלה, הם עשו את זה במקלט של הבניין הסמוך, הוא היה
גדול ממנה בשבע שנים, והשיג את המפתח למקלט, מחבר שלו מהבניין
ליד, שהוריו היו בועד. לימים התברר לה, שאותו חבר נתן את
המפתחות כי רונן הרשה לו, ולעוד כמה ילדים בבניין להציץ בזמן
האקט.
בני ומירית הושבו אחד ליד השניה בברית. הוא הגיש לה את הסלטים,
לפני שלקח לעצמו, וגם קירב והרחיק לה מאחור את הכסא כשהתיישבה,
וזה הרשים אותה. מאז זה לא קרה יותר. זאת היתה הפעם היחידה
שבני הקשיב למירית.
בני קנה את  ג'קו בבית שאן, מחבר שלו מיקי, בעל חנות חיות זולה
מאד. שם אתה יכול להשיג אקווריום של מטר פלוס, מעמד בשלוש מאות
שקל, כולל מע"מ. בני מקבל שם יחס מועדף, כי הוא הקונה המתמיד.
לכן יש מחיר, ויש את "המחיר של בני". בני הקיף עצמו בחיות. "הן
לא יכולות לפגוע. הן מקסימום נושכות אותך כדי לשחק. בחיות אין
רוע, יש רק יצר הישרדות". נהג לומר.
מירית הרגישה אשמה תמיד במשהו, כשהיתה במחיצתו. היה לו מין טון
מניפסטי מאשים. היא היתה שקטה לידו, כמו שבכלל לא ידעה שאפשר
לשתוק. לפעמים, הייתה שוברת את שיאי השתיקה של עצמה. בני לא
ידע על תחרות השתיקה שקימה עם עצמה. רוב הזמן הוא לא שם לב
שהיא שותקת שעות. כי הוא היה מדבר, והיא היתה אומרת אהה. היה
גם את זמן של השתיקות הרגילות, בניהם, כשראו נשיונאל גאוגרפיק,
או כשלא עמד לו, לא חשוב מה עשתה.
מירית ובני יצאו כמעט שמונה חודשים. היא חיכתה שהוא יציע לה
לעבור לגור איתו. אבל הוא לא עשה זאת. במקום זה הכניס לדירה
קוף בורמזי, שמיקי הבריח דרך חבר, במיוחד בשבילו מחו"ל.
הדירה של בני נראתה כמו חנות חיות. בכל פינה מצאת בעל חיים, או
מזון לחיות, היו פזורים בה עשרות שקיות עם גרעינים לג'קו, אוכל
לדגים, חצץ אולטרה לאקווריום. בננות ותפוחים משובחים, לקוף
הבורמזי. ועכברים בכלוב מפואר לנחש. כלוב עם גלגלת, שיוכלו
לשחק וליהנות מהחיים לפני שיורמו בזהירות של מנופאי, על ידי
בני, ויורדו באיטיות רבה יותר, לכלוב הנחש השכן.
בני אהב לקרא למירית ממרפסת הדירה סגורה, "מירית, בואי דחוף,
ג'קו אמר אבא", אמר, בפנים קורנות מגיל. והיא הנהנה, וראתה
טלוויזיה. בימי שישי ושבת, הם לא דיברו בטלפון, כי בני נסע
לאימא שלו בבית שאן, ומירית נשארה בדירה השכורה שלה לבד.
בני השקיע בחיות, אבל במיוחד השקיע בג'קו, כי היה תוכי מדבר,
רק שלושת אלפים שקל ממיקי, "מחיר בני", כולל כלוב זהב עם מעמד.
הוא היה מלמד אותו מילים בסבלנות. לפעמים מירית היתה מגיעה
מיוזמתה למרפסת, כדי לראות מה עם בני, ואיזו מילה חדשה לימד את
ג'קו. היא הביטה בסלידה בלשון השחורה היבשה של ג'קו. בני לא
ממש ראה שהיא שם. "אני רוצה ללמד אותו משפטים שלמים", אמר בני,
"כמו עצור, יא גנב מאנייק, או שיעשה קולות סירנה, של משטרה, אם
פורץ יכנס לפה, כך אני חוסך לי את הקניה של הרוטויילר", מירית
הנהנה וחייכה. היא רצתה לגעת בו, אבל היא ידעה שלא נוגעים בבני
כשהוא עם ג'קו, כי הוא מקנא, ויכול לנשוך את בני או אותה.
באותו יום שיש גורלי, מירית ובני קמו מהשינה. בני היה במקלחת.
הוא היה מתקלח שעות. היתה לו מין אובססיה למקלחות, או לכל מה
שקשור לניקיון. תמיד היה שואל את מירית אם היא התקלחה, למרות
שידע שכן. אבל הוא היה חייב לקבל אישור לכך. פעם הוא סיפר לה,
שאימא שלו היתה מכריחה אותו להיכנס למקלחת, אפילו ארבע פעמים
ביום. אחרי סקס בני היה נשאר במקלחת שעות, כמו במין טקס
היטהרות קטן, שעשה עם עצמו. הוא היה יוצא רק כשהצוואר שלו היה
אדום משפשוף בליפה הכי חזקה שמצא בשוק. בזמן שבני התקלח, מירית
יצאה למרפסת ושפכה אקונומיקה לתוך כלי המים של ג'קו, ממש טיפה.
היא רק רצתה לפגוע לו במיתרי הקול, כדי שבני יתייחס אליה
יותר, ויפסיק ללמד את ג'קו מילים. את העניין היא שמרה בסוד, לא
גילתה לאף אחד. היא חשבה שאול זו עברה פלילית, לכן שתקה עוד
יותר, ושברה שיא נוסף.
בני מצא את ג'קו מת במוצ"ש, בדיוק חזר מאימא שלו בבית שאן,
עמוס באוכל ארוז בקופסאות, בגדלים שונים. רק אחרי שבוע התקשר
למירית, וסיפר לה, "שג'קו שלו מת", היא שאלה אותו, למה לא אמר
לה שהיתה באה מיד. בני ענה לה חלושות שרצה להתאבל עליו לבד.
במהלך אותו שבוע מירית ניסתה להתקשר אליו, אבל שלושת הפלאפונים
שלו היו מנותקים. היא היתה רגילה לכך. בני היה נעלם לפעמים
לכמה ימים וחוזר. אחרי שג'קו מת, מירית היתה בטוחה שבני יזמין
אותה לגור איתו. אבל במקום זה הוא הכניס עוד אקווריום עם דגים
טורפים, ועוד אקווריום קטן של דגי זהב שהיוו מזון לטורפים.
בסוף היא עזבה אותו, כי נמאס היה לה לשתוק, ולשמוע אותו מדבר
על הטורפים ועל תאים ביולוגים שהוא עומד לבנות. ובכלל היא כבר
הגיעה לגיל שלושים. היא עזבה אותו, והתחתנה עם אח של רונן הוך.
מורדי הוך, שהיה גבר מסודר עם עבודה קבועה בהיי טק. משהו
בצילום מסמכים. בני הגיע לחתונה עם בלונדה בת 21 וחצי, שהכיר
בחנות חיות של מיקי בבית שאן. היא עמדה ליד האקווריום ועשתה
טוק טוק עם האף, לדגים מבחוץ. ואת בני זה כבש. הבלונדה נראתה
כמו חתולה, והתחככה בו כל הערב. הוא עשה לה גרררררר, והיא
ענתה, מיאו, מהפה הקטן שלה. הבלונדה לא דיברה, היא או גרגרה או
עשתה מיאו. מתנת החתונה של בני הייתה סוס ערבי. בני היה לארג'
במתנות, וגם היה לו כסף, מעיסקת יבוא עקרבים כחולים
מאוזבקיסטאן שהארס שלהם התגלה כנסיוב נגד זאבת. מירית ידעה גם
שהסוס לא עלה הרבה כי היה ב"מחיר בני", ממיקי בעל החנות בבית
שאן. מורדי לא אהב את המתנה, לכן החזיר אותה לבני, ואמר שהם
מעדיפים צ'ק שיכסה את המנות. בני שלף אלפיה מהכיס, ונתן
למורדי. אחרי כמה ימים הסוס של בני מת. מירית פגשה את בני
בכניסה לנווה תרצה. הוא נסע לבקר את הבלונדה. אמר שהיא לא
מוכנה לספר לו על מה היא יושבת, ושאם הוא אוהב אותה באמת, שלא
ישאל שאלות מיותרות ושיבוא לבקר, מיאו. מירית הגיעה לכלא כדי
לבקר את גיסתה, אישתו של רונן הוך, שמעלה בכספי לקוחות הבנק,
בשביל לקנות בגדים בכיכר המדינה. "המחירים שם זו גניבה לאור
יום", אמרה לשופטת, שגזרה עליה עשר נשים בפנים. באחד מהביקורים
בכלא פגשה מירית את  הבלונדה של בני, היא כבר לא היתה בלונדה,
מסתבר שבני בדיוק יצא מביקור אצלה. הוא הביא לה חלב, ופונפוני
צמר, כדי שתשחק בתא.