ויהי לאחר שבעה לילות
לקחוני חסר אונים
לבית השמחות.
ויאכלו מכל טוב הארץ
וגם בכוס נתנו עינם
לחג הקורבן.
באצבע גסה נסכו יין
לפי להשקיט רוחי
ערום ועריה חשפוני
למאכלת.
"זה הקטן גדול יהיה",
קרא המקצץ
וגדע עטרת ראשי
והארץ רעדה
מקולי הצווח,
וכל הקהל פוצח שירה
לסבלותיי
"זה היום נגילה ונשמח
בין הבתרים",
ואני... אנה אני בא.
כרתו הברית
ללא חתימתי. |
המציאות הנו מקרי בהחלט. אין צוות האתר ו/או
הנהלת האתר אחראים לנזק, אבדן, אי נוחות, עגמת
נפש וכיו''ב תוצאות, ישירות או עקיפות, שייגרמו
לך או לכל צד שלישי בשל מסרים שיפורסמו
ביצירות, שהנם באחריות היוצר בלבד.