אתם רכנתם מעל פני הנפוחות ללא הכר
ניקיתם אותן מהעור המתקלף
אתם חבשתם בזהירות את כל עור גופי הכווי
ולא ידעתם מיהי האשה הזו
ואת מי היא אהבה וכמה
ולא ראיתם את החיוך המדהים שנפרש
על פניה בלילה שנולד מרחמה תינוק יפה
ובערב בו לבשה את שמלת הכלולות הלבנה
ובבוקר בו לבשה לראשונה את תלבושת בית הספר
ואת תחפושת הנסיכה
ראיתם רק בשר אדום ושלפוחיות
ואפילו צילו של מבט לא נצץ מבין העפעפיים הנפוחים
אבל הלב פעם.
והנשמה ריחפה מעל הגוף הנפוח הרדום
השתתפה במסיבות הזויות בספירות אחרות
רקדה חופשיה
הרחק הרחק
מעל המכשירים שלכם
מעל כל הצינורות
ורק בזכותכם, מלאכי של מטה
מצאה את דרכה חזרה
אל הנימים אל הורידים אל התאים
אל שרשי הציפורניים שמתו ונשרו ויתארכו מחדש
אל עור התינוק שזהר על פניה כבקסם
והצמיחה בתוך הגוף שהגנתם ושימרתם בעבורה
חיים נוצצים כטיפות טל של שחר
מנצים, מבצבצים -
מ נ צ ח י ם.
מוקדש לרופאי היחידה לטיפול נמרץ כללי
בבית החולים אסף הרופא,
בראשות ד"ר יובל לאונוב
ולד"ר שלום אבשלום. |