הכל עבר דרכו
כמו במלחמת קודש פרועה מדם ואש.
כל הדרכים והתפילות
והדגלים המונפים
ושושני הפחד.

לא ביקש דבר
לא חלק שפתיים ולא נחלה,
אלא לנדוד בין פירורי אבק הזיכרון
אי שם
בארץ לא איש
במדבר לא אדם בו.

הכל עבר דרכו,
ולעיתים
פסקו החרבות מלנתוץ את הצלמים
אי אז יכל לשכב פרקדן
תחת עץ שיבתו
ולהביט סביב.

כך,בין הפוגה להפוגה
בין קרב לילי לקרב המאסף
השקט חרש תלמים במצחו
האהבה הכתה גלים בים תכלכל
האנשים היו לאנשים

ולא נותר בו אלא חסד אחרון
אותו הותיר לאחרים
הזמר.